אם תרצו לרוץ בפחות מ 50 דקות – אין זו הגדה (מירוץ הרצליה)
מירוץ הרצליה התקיים ביום שבת וכולם התרגשו.. חוץ מכולם חוץ ממני… כלומר רק אני. סוף סוף ירדתי מה 50 דקות ל 10 קילומטר – התוצאה הסופית היא 47:58… אפילו ירדתי עוד 2 דקות מעבר, ליתר בטחון ואפילו עוד 2 שניות. קיבלתי פוש רציני מהמדריך ספינינג בקו סיום וכל המאמצים והעבודה הקשה מתחילה להניב תוצאות משמעותיות. הרצל יכול להפסיק להתהפך בקברו.
מירוץ הרצליה, הידוע בציבור בתור “המירוץ השטוח בארץ”, הוא אחד המירוצים שבו כולם, בלי יוצא מן הכלל, שוברים שיאים חדשים. אני שונה מכולם ברוב המקרים אבל בהקשר הזה אני, כמו כולם, שברתי שיא אישי.
קמתי בשלוש וחצי בבוקר! התהפכתי וחזרתי לישון ואז קמתי שוב ברבע לשבע. נסעתי עם אחותי ואמא שלי לזינוק ושם פגשתי את כל החברה מהאופניים ומהטרקינג. איכשהו הזמן עובר מהר והזינוק כבר מתקרב. כל המחשבות שלי מרוכזות בכך שאני צריכה להישאר על 12 קמ”ש כל הדרך על מנת להגיע בפחות מ 50 דקות לקו סיום.
אחרי הזינוק, התחלתי לרוץ באמת בקצב מהיר. הפחד הכי גדול שלי זה שיקרה לי מה שקרה לי בעין גדי. בעין גדי פשוט פתחתי מהר מדי ולקראת הקילומטר ה 18 כבר נגמרו לי הכוחות. כמובן שחצי מרתון שונה מהותית מריצת עשרה קילומטרים אבל עדיין הכח יכול להגמר מהר מאד. עם כל החששות, המשכתי לרוץ מהר ועקפתי אנשים במרץ עד הקילומטר החמישי. שם היה לי מיני משברון. פתאום חששתי שאני לא אסיים בזמן שרציתי והרגליים קיבלו את המסר מהר מאד והאטו את הקצב… מניאקים….
מה עושים? צריך להיות חזקים בראש בשלב הזה ולהמשיך בקצב הרצוי אבל תמיד המחשבות עוברות בראש : “למה אני משתתפת בתחרויות האלה בכלל?” “אני חייבת לסיים עם תוצאה טובה כי כולם מצפים שאני אשתפר” “בשביל מה עבדתי כל כך קשה אם הרגליים מוותרות עכשיו?”
איכשהו באמצע המחשבות כבר עבר קילומטר והמחשבות הופכות ל : “וואו, הקילומטר הזה עבר מהר, עכשיו יש רק עוד 4… זה כלום” “המממ, יש פה קצת ירידה… נחמד” “הקצב שלי חזר ל 12 קמ”ש, אולי יש עוד סיכוי!”
ברגע שסיימתי עם הבזבוז הזה שנקרא חשיבה, יכלתי להתרכז בקו סיום. זכרתי שאמורים להיות פייסרים אבל לא ראיתי אף אחד מהם לאורך הדרך אז כבר לא נדבקתי לאף רץ והייתי סולו. פתאום, כשהסתכלתי על השעון ראיתי שהזמן הוא 46:32 (משהו כזה). כלומר, לא רק שאני הולכת לסיים בפחות מ 50 דקות אלא גם יהיה הפרש קטן לטובתי.
לקראת הסוף, ירון, המדריך ספינינג שלי, רץ את המטרים האחרונים ועודד אותי בדרך. 2 השניות מתחת ל 48 דקות מוקדשים לו. איזה אושר להגיע למטרה ואפילו לעקוף אותה. הייתי בהיי כל היום.
אחותי החמודה בעולם רצה לראשונה 5 ק”מ בתוצאה יפה מאד של 30:22 במקום החמישי בקטגוריה! אין ספק שכשחילקו אחיות, אני הייתי בראש התור. הילדה נועדה לגדולות ויום אחד תעקוף גם אותי בסיבוב.
עדכון: מירוץ הבא ביום שישי בראשון
ביום שני, ה 21 לאפריל תחרות האופניים הראשונה שלי!
Popularity: 8% [?]
Tags: הרצליה, הרצליה מירוץ, מירוץ, מירוץ הרצליה, מירוץ ראשון, ראשון לציון, שיא, שיא אישי, תחרות מירוץ רשל"צ
April 17, 2008 12:35 pm 4 Comments
Other Links to this Post
RSS feed for comments on this post. TrackBack URI
Subscribe
By cobra_1, April 17, 2008 @ 2:52 pm
כבודדדדדדדדד !
שאפו על הפירגון לאחות הקטנה\גדולה וקדימה,-תעלי אותה על אופנים! ויפה שעה אחת קודם
By קובי, April 19, 2008 @ 1:06 pm
טוב, אז לרדת מ50 זה כבר לא סיפור אצלך וכעת יש לך אתגר חדש: בכל פעם שאת רואה את ירון א רץ יותר מ3 ריצות שדה בשבוע…את מתקשרת אלי דחוף ויחד [אולי] נעצור אותו ונגן עליו מפני עצמו!
By ענת, April 19, 2008 @ 1:24 pm
רעיון מעולה.
בגלל זה צריך לקחת לפחות 100 שקל על כל מירוץ. ככה ירון לא ישתתף בכולם.
By ירון א, April 20, 2008 @ 8:39 am
זה לא יעבוד! אני מכור לתחרויות ומוכן לשלם כל מחיר בשביל הסם שלי!