טריאתלון אולימפי שני, מקום שני, וגביע של מקום שני שני
אם ראיתם פעם Looney Tunes , אתם מכירים את הנפילה הסטנדרטית. הזאב (Wile E. Coyote) רודף אחרי הציפור (Road Runner) ובשלב כלשהו בזמן המרדף, ה Coyote נופל… ונופל ונופל ונופל. בדיוק ככה הרגשתי ביום לפני טריאתלון תל-אביב. אחרי 3 פנימיות, 2 נסיעות לכפר-סבא ובחזרה לרעננה, ונינה פקרמן שהצילה אותי, הפסקתי ליפול ויכולתי שוב להמשיך לרדוף אחרי Road Runner (‘מיפ מיפ’).
נתחיל בקליפ קצר להמחשה :
התכנון היה כרגיל ביום לפני התחרות: לקום מוקדם ביום שישי, להירגע כל היום, להתארגן לתחרות, לאכול ארוחת ערב טובה של פסטה בסביבות 7 ולהיות במצב מאוזן בסביבות עשר בלילה. במצב הזה אני אמורה לקום כמו גדולה מוקדם בבוקר, לשרוק לצלילי השירים ברדיו ולהפציץ בתחרות. מיותר לומר שזה לא ממש קרה.
חזרתי עם האופניים מהחנות אחרי שהייתי משוכנעת שהם כשירות לתחרות. ליתר בטחון, עשיתי אתם סיבוב והכנסתי קצת אויר לגלגלים. פתאום שמעתי פיצוץ! הלכה הפנימית החדשה וישר הלכתי להביא אחת חדשה (לא נורא). אחרי שהחלפתי אותה, גיליתי שיש חור בפנימית החדשה… מוזר… ניסיתי שוב.. עוד חור והפעם לא נשארו פנימיות. הפרצוף שלי נהיה חם והכפות ידיים שלי התחילו לדמוע… אפילו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת בלבד – שיט.
האצבעות שלי אוטומטית התקשרו לקובי (המסטר של קבוצת הרכיבה IWCC)וניסיתי בטון רגוע להסביר לו שיש לי מצב חירום (היה כבר 7 בערב). הוא היה בדרך לתחרות אופניים אז התקשרתי לנינה ואפילו קפצתי אליה לכפר-סבא. היא הכניסה לי פנימית חדשה והזמינה את מתקן האופניים האישי שלה כדי שיעזור. כבר 8 בערב אבל לפחות יש לי אוויר בגלגל ואני יכולה להיות רגועה.
הגעתי הביתה, נגעתי בגלגל ו… אין אוויר. עוד הפעם נהייה לי חם והתחלתי לתהות איך היום המושלם והתכניות המושלמות שלי כל כך השתבשו. שוב התקשרתי לנינה והפעם קפצתי למתקן האופניים האישי שלה (עוד הפעם נסיעה לכפר-סבא). הוא הדביק טייפ על הפנים של הגלגל עצמו ושוב שם פנימית חדשה. תוך כדי בדיקה מתמדת של הגלגל, הגעתי הביתה… והשעה היית כבר 10 בלילה. הפסטה חיכתה לי אבל היין היה הרבה יותר מפתה כדי להרגיע את הלחץ. ב 11:20 הייתי במטה – Crisis Averted
התחרות
התארגנתי בשטח החלפה ושוב כדרך פלא, התחרות התחילה. השחיה לקחה לי 32 דקות, האופניים לקח 1:05 והריצה בסוף 53 דקות – סה”כ 2:31. מקום 101 סה”כ ומקום שני בקטגוריה!
ה Aerobar החדש שלי היה מדהים והעובדה שהיה מותר דרפטינג הקלה עלי מאד ברכיבה. מצאתי לעצמי קבוצה של גברים שרכבו ביחד איתי כמעט כל הדרך. אפשר לומר שתרמתי מאד לדבוקה שנוצרה ובסיבוב האחרון אפילו התפצלתי מהם. הבטתי לאחור וראיתי שהם כבר נפלו ממני. העזרה שקיבלתי השאירה לי כוחות לריצה שממנה מאד חששתי. מצוידת בכדורים נגד דלקת וטייפינג יפני בצבע ורוד זוהר, יצאתי לריצה. בריצה אפשר לומר שהיה… חם. היה לי קצת קשה מכוון שלא רצתי כבר יותר משבוע אבל איכשהו הגעתי לקו סיום. בדרך עקפתי מישהי בקבוצת גיל שלי אז מאד שמחתי כי ידעתי שאני צריכה לעקוף שתיים כדי להיות במקום שלישי. בסיום, הקבוצת רכיבה דיסקסה על התחרות ונרגענו קצת. לאחר מכן, הופתעתי לגלות שאני בעצם מקום שני!! גם עכשיו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת – Woo Hoo!! טוב , זה שתי מילים… טוב, הם לא מילים… אל תהיו קטנוניים.
טריאתלון הבא כנראה יהיה רק ב 17 לאוגוסט בארה”ב.
טריאתלון בשם North East Maryland Triathlon
תודות
נינה – את כרישה, ואת הצלת אותי לגמרי… I owe you big time
בועז – תודה שנשארת לטקס ועל התמונות המדהימות שצילמת… מאד יצירתי.
רקפת – כל הכבוד על הספרינט! אני מקדישה לך את העור המתקלף שיהיה לי בעוד שבוע בגלל שחיכיתי בשמש עד שתסיימי
כל קבוצת הרכיבה – אין מה לומר. בזכותכם לא רכבתי כמו טריאתלטית אלא כמו רוכבת אופניים לכל דבר.
Popularity: 34% [?]
5 Comments
Other Links to this Post
RSS feed for comments on this post. TrackBack URI


By Eran, June 29, 2008 @ 7:47 am
ואוו ! סחטיין עלייך
איזו קטגוריה?
By Hila, June 29, 2008 @ 7:53 am
Way to go champ ! Congrats for second place (Soon to be first, I have no doubt)
By BOK, June 29, 2008 @ 3:07 pm
עוד לא ראיתי מישהו או מישהי שעושים משהו בתור תחביב ומגיעים מקום שני בתחרות ארצית. ניצחת את כל המקצוענים, במיוחד אחרי כל הצרות יום קודם, וזה אומר רק דברים טובים על האופי שלך.
רקפת – את בדרך לתפוס את מקומה של קרמר כשהיא נוטשת אותנו לצ’יקאגו!!
תותחיות שתיכן.
By ענת, June 29, 2008 @ 3:17 pm
ערן – קטגוריה של נשים אולימפי גילאי 25 עד 29
זה קצת מרגיש כמו תחביב שיצא משליטה
BO – תודה רבה
By הכהן הגדול, June 29, 2008 @ 5:50 pm
איזה מלכה!
כל הכבוד!