In Anatshell » אופניים

טריאתלון אולימפי שני, מקום שני, וגביע של מקום שני שני

admin — Sat, 28 Jun 2008 21:37:18 +0000

אם ראיתם פעם Looney Tunes , אתם מכירים את הנפילה הסטנדרטית. הזאב (Wile E. Coyote) רודף אחרי הציפור (Road Runner) ובשלב כלשהו בזמן המרדף, ה Coyote נופל… ונופל ונופל ונופל. בדיוק ככה הרגשתי ביום לפני טריאתלון תל-אביב. אחרי 3 פנימיות, 2 נסיעות לכפר-סבא ובחזרה לרעננה, ונינה פקרמן שהצילה אותי, הפסקתי ליפול ויכולתי שוב להמשיך לרדוף אחרי Road Runner (‘מיפ מיפ’).

נתחיל בקליפ קצר להמחשה :

התכנון היה כרגיל ביום לפני התחרות: לקום מוקדם ביום שישי, להירגע כל היום, להתארגן לתחרות, לאכול ארוחת ערב טובה של פסטה בסביבות 7 ולהיות במצב מאוזן בסביבות עשר בלילה. במצב הזה אני אמורה לקום כמו גדולה מוקדם בבוקר, לשרוק לצלילי השירים ברדיו ולהפציץ בתחרות. מיותר לומר שזה לא ממש קרה.

חזרתי עם האופניים מהחנות אחרי שהייתי משוכנעת שהם כשירות לתחרות. ליתר בטחון, עשיתי אתם סיבוב והכנסתי קצת אויר לגלגלים. פתאום שמעתי פיצוץ! הלכה הפנימית החדשה וישר הלכתי להביא אחת חדשה (לא נורא). אחרי שהחלפתי אותה, גיליתי שיש חור בפנימית החדשה… מוזר… ניסיתי שוב.. עוד חור והפעם לא נשארו פנימיות. הפרצוף שלי נהיה חם והכפות ידיים שלי התחילו לדמוע… אפילו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת בלבד – שיט.

האצבעות שלי אוטומטית התקשרו לקובי (המסטר של קבוצת הרכיבה IWCC)וניסיתי בטון רגוע להסביר לו שיש לי מצב חירום (היה כבר 7 בערב). הוא היה בדרך לתחרות אופניים אז התקשרתי לנינה ואפילו קפצתי אליה לכפר-סבא. היא הכניסה לי פנימית חדשה והזמינה את מתקן האופניים האישי שלה כדי שיעזור. כבר 8 בערב אבל לפחות יש לי אוויר בגלגל ואני יכולה להיות רגועה.

הגעתי הביתה, נגעתי בגלגל ו… אין אוויר. עוד הפעם נהייה לי חם והתחלתי לתהות איך היום המושלם והתכניות המושלמות שלי כל כך השתבשו. שוב התקשרתי לנינה והפעם קפצתי למתקן האופניים האישי שלה (עוד הפעם נסיעה לכפר-סבא). הוא הדביק טייפ על הפנים של הגלגל עצמו ושוב שם פנימית חדשה. תוך כדי בדיקה מתמדת של הגלגל, הגעתי הביתה… והשעה היית כבר 10 בלילה. הפסטה חיכתה לי אבל היין היה הרבה יותר מפתה כדי להרגיע את הלחץ. ב 11:20 הייתי במטה – Crisis Averted

התחרות

התארגנתי בשטח החלפה ושוב כדרך פלא, התחרות התחילה. השחיה לקחה לי 32 דקות, האופניים לקח 1:05 והריצה בסוף 53 דקות – סה”כ 2:31. מקום 101 סה”כ ומקום שני בקטגוריה!

ה Aerobar החדש שלי היה מדהים והעובדה שהיה מותר דרפטינג הקלה עלי מאד ברכיבה. מצאתי לעצמי קבוצה של גברים שרכבו ביחד איתי כמעט כל הדרך. אפשר לומר שתרמתי מאד לדבוקה שנוצרה ובסיבוב האחרון אפילו התפצלתי מהם. הבטתי לאחור וראיתי שהם כבר נפלו ממני. העזרה שקיבלתי השאירה לי כוחות לריצה שממנה מאד חששתי. מצוידת בכדורים נגד דלקת וטייפינג יפני בצבע ורוד זוהר, יצאתי לריצה. בריצה אפשר לומר שהיה… חם. היה לי קצת קשה מכוון שלא רצתי כבר יותר משבוע אבל איכשהו הגעתי לקו סיום. בדרך עקפתי מישהי בקבוצת גיל שלי אז מאד שמחתי כי ידעתי שאני צריכה לעקוף שתיים כדי להיות במקום שלישי. בסיום, הקבוצת רכיבה דיסקסה על התחרות ונרגענו קצת. לאחר מכן, הופתעתי לגלות שאני בעצם מקום שני!! גם עכשיו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת – Woo Hoo!! טוב , זה שתי מילים… טוב, הם לא מילים… אל תהיו קטנוניים.

טריאתלון הבא כנראה יהיה רק ב 17 לאוגוסט בארה”ב.
טריאתלון בשם North East Maryland Triathlon

תודות
נינה – את כרישה, ואת הצלת אותי לגמרי… I owe you big time
בועז – תודה שנשארת לטקס ועל התמונות המדהימות שצילמת… מאד יצירתי.
רקפת – כל הכבוד על הספרינט! אני מקדישה לך את העור המתקלף שיהיה לי בעוד שבוע בגלל שחיכיתי בשמש עד שתסיימי סתם , היית גדולה.
כל קבוצת הרכיבה – אין מה לומר. בזכותכם לא רכבתי כמו טריאתלטית אלא כמו רוכבת אופניים לכל דבר.

IWCCinta – רכיבה , בשר ויין

admin — Sun, 11 May 2008 12:30:54 +0000

3 ימים של רכיבה לכבוד 60 שנים לישראל. סוף סוף יש משמעות לשם שלנו, “רכבת הכחול לבן”
אני השתתפתי בשתיים מתוך השלושה – מהכפר הירוק למודיעין והשני לאריאל. ביום של הרכיבה למודיעין, כולנו נפגשנו אצל קובי ל’על האש’.

אני לא ארבה במילים, התמונות מספקות

התחננתי לפודיום וקיבלתי

admin — Sun, 04 May 2008 20:41:21 +0000

לפני כמה ימים קמתי בבוקר בשעה 5:50 כדי לרוץ. ברגע שדרכתי מחוץ לחדר, כאבים חדים עלו מהרגל שלי למוח ואמרו לי “אל תרוצי… בבקשה”. הקשבתי לקולות וחזרתי לישון עוד שעה אחת כדי לראות אם זה משפר את המצב. לצערי, אחרי ששוב צעדתי כמה צעדים, הרגל שוב צעקה “איזה חלק של ‘אל תרוצי’, לא הבנת?”.

לא צריך להגיד לי פעמיים. הבנתי את הרמז והלכתי ישר לרופא. בדרך כלל אני לא מטפלת בעצמי כל כך טוב אבל יש תחרות דואתלון ביום שישי וכל מערכות הגוף אמורות לאשר השתתפות. למזלי, הרופא שלי גם משתתף בטריאתלונים והוא הבין ללבי. בהתחלה הוא הציע לי to take it easy . אמרתי לו “בכיף, אבל אחרי יום שישי כי יש לי תחרות. תביא לי את מה שצריך כדי שאני אוכל להשתתף”. לא עברה דקה וכבר היה לי מרשם לכדורים נגד הכאב Cellcox 100. הרגליים אישרו המראה והכל יכל להמשיך כמתוכנן

טיפ לטריאתלט המתחיל – אם רשום שהשטח החלפה נסגר ב 7. צריך להגיד לפני 7. זה נשמע טריוויאלי אבל איכשהו הגענו אחרי שעת הסגירה. כששאלנו איפה לשים את האופניים אמרו לנו את המילים שכל אחד מפחד לשמוע (במיוחד כשהם נסעו עד לאגמון בצפון) – “אתם לא יכולים להשתתף”. חשבתי שהלב שלי נפל לטייץ והתחלתי לחשוב את מי אני הורגת. אחרי שהבנתי שכנראה שהגומי של המספר חזה שלי לא מספיק חזק כדי שאני אתלה את עצמי, התחלתי לחשוב מה לעשות.

ירון 1 התחיל להתווכח כמובן אבל אני הבנתי שבהיותי אישה, יש לי יותר מאופציה אחת וגם היכולת לחשוב עליה. ניגשתי לאיש ותוך 2 דקות של התחננות בסגנון “באנו מהמרכז , בבקשה בבקשה בבקשה”, כבר היינו עם האופניים בשטח החלפה. Booyah. פעם הבא, אני שמה בצל בתיק החלפות שלי כדי שאני גם יוכל אפילו לבכות את דרכי למטרה אם צריך!

איכשהו תמיד עם כל ההתרגשות, פתאום מזנקים. איך זה קרה?
ה 10 ק”מ הראשונים היו מהירים. תפסתי לעצמי גבר ואשה שרצו בסביבות ה 12 קמ”ש ונדבקתי אליהם כמו דבק מגע לאצבעות של ילד מסכן. המסלול היפה של הציפורים והנוף העביר לי את הזמן ואחרי 48 דקות הגעתי לאופניים.

בתחרות הספציפית הזאת היו לנו, לנשים, מין עידוד הדדי לא ברור. כל פעם שאני ראיתי מישהי מולי, אמרתי “כל הכבוד” או “יאללה עוד קצת” וגם היא אמרה לי. התחרות היית מאד אינטימית וכמות המשתתפות היה נמוך אז כנראה שהרגשנו מחויבות כלשהי אחת לשנייה. למרות שאני מעדיפה להתאמן עם גברים (מכוון שזה מאד מחזק אותי) אני יכולה להבין את המשיכה של אימון עם נשים. יש הרבה מאד פרגון והרגשה של הגשמה משותפת כזאת.

אחרי הריצה רכבתי באופניים (40 ק”מ) … עוד קצת ריצה (5 ק”מ) וסיימתי בזמן של 2:27.
איכשהו (אל תשאלו איך) הגעתי מקום שני וקיבלתי עוד גביע! כעת יש לי גביע אחד של מקום שלישי בטריאתלון (ספרינט) גן שמואל, גביע מקום שלישי (ספרינט) בדואתלון רמת השרון וגביע של מקום שני בדואתלון (אולימפי) באגמון. אין ספק שנטשה, המנקה, תהנה לנצנץ לי אותם

אני לא היחידה עם הגביע! איילות כיכבו בגדול בתחרות הזאת.

קומיקס! לחצו להגדלה

ודופק כמובן

מצרים העתיקה vs. איילות IWCC

admin — Sat, 15 Mar 2008 15:43:12 +0000

מצרים העתיקה התחלקה לשתיים : מצרים העליונה ומצרים התחתונה. כאשר מלך מצרים עלה לשלטון, הוא קיבל כתר מיוחד מהורוס וסת (האלים של מצרים התחתונה והעליונה בהתאמה) וזה ייצג את האיחוד של שני שטחי מצרים. מצבינו דומה באיילות IWCC. היום IWCC עליונה ו IWCC התחתונה נפגשו עם מלך IWCC (ששמו נתי) ואמנם לא התבצעה הכתרה, אך האיחוד ללא ספק התבצע.

היום רכבנו לחריש ושם פגשנו את העליונה. לא בדיוק עשו בינונו הכרות והאווירה היית מאד רצינית. עלי אישית זה לא משפיע מכיוון שיש לי מספיק רצינות בחיי ובתחום האופניים אני מעדיפה להנות ולקחת הכל בקלות (לעבוד קשה אבל לא לקחת קשה). שאר אנשי העליונה היו מאד קשובים למלך כשהוא הסביר על מדידת הזמנים לעליה. הזניקו אותנו בשלשות כל פעם וכמו קסם, המלך הופיע בסיום ואמר לנו בכמה זמן סיימנו.

אחר כך רכבנו למקום שבו יכלנו לעשות סיבובים סביב עצמינו. בכל סיבוב, המלך אמר לי משהו אחר: “למה אין לך כפפות?” (שכחתי באוטו) , “תמצאי מישהו ותדבקי אליו” , “שימי ידיים למטה” (הכוונה על הקידון). בתור מי שרגילה לעידוד, היה לי מוזר מאד לשמוע צעקות אבל לקחתי הכל לתשומת ליבי והמשכתי. בסיבובים הראשונים באמת לא שמתי את הידיים בחלק התחתון של הקידון מכיוון שפחדתי מהפניות, אבל בהמשך האומץ שלי עלה ובאמת נשארתי עם הידיים למטה בכל הסיבוב.

התרגיל הבא היה דומה אבל הפעם רק למשך רבע שעה. בפעם הזאת אני מאד השתפרתי ואני חושבת שחלק מהבנות קצת התעייפו ויכלתי לעקוף אותם. היתה אחת שהיית צמודה אלי כל הדרך והיא עודדה אותי – כמה כיף! ברגעים האלה דווקא מאד נהניתי ולא הרגשתי את הסיבובים.

כשנינה איימה שהחטיף אנרגיה הולך לצאת מאותו המקום שממנו הוא נכנס , הבנו שהגיע הזמן להפריד בין IWCC העליונה והתחתונה. הודענו למלך, נתי, וחזרנו ברכיבה לנקודת יציאה. שם כמובן התענגנו על סנוויצ’ים וקובי ופבל פינקו אותנו ביין טעים

לחצו להגדלה

פפרצי בכל מקום

admin — Thu, 13 Mar 2008 14:17:29 +0000

ידעתי שיום אחד זה יקרה. פתאום אתה נהייה מפורסם ואז אתה מגלה שכל הדברים שאומרים לך הם נכונים. נסיעות עסקים זה לא כיף וזה נמאס, כסף לא קונה אושר, בית ענק זה מאד בודד וכבר אין יותר פרטיות. הלוואי שיכלתי לחזור לחיים הקודמים שלי אבל אני חושבת שזה כבר לא אפשרי. בטח כבר ראיתם אבל למי שלא, אם תלכו לחנות ותקנו Mountain Bike magazine (גליון 32 מרץ 2008 עמוד 16 צד ימין למטה בריבוע שניה משמאל), תוכלו לראות את התמונה שלי עם קבוצתי היקרה איילות IWCC. בטח כבר גזרתם את הכתבה ותליתם אותו על הקיר אז ליתר בטחון, סרקתי את זה כדי שתוכלו גם לשמור גרסא במחשב.

אמנם בתמונה אני לא לובשת את החולצה של ה IWCC אבל עכשיו אני proud owner של חולצה בדיוק כזאת. היום כשאנחנו רוכבים אנחנו נראים כמו עדר של כבשים או להקה של ציפורים או שיירה של נמלים או תיירים יפנים .. אנחנו נראים אותו הדבר. האמת שזה נראה מאד יפה ומקצועי, רק חבל שלא תמיד אני עומדת בקצב. כשזה קורה אני נראית כמו הכבשה שחורה , או ציפור שנתקע בחורף או נמלת דם או תייר בצפון קוריאה… לבד…

אף פעם אני לא באמת לבד. במיוחד ביום שבת (למשל) מכוון שסחבתי את המדריך ספינינג שלי לרכיבה שיצאה מצומת נחשון לצומת ראם לזכריה לצומת האלה לצור הדסה לנס הרים לצור הדסה לרמת בית שמש למחסיה לאיזור תעשיה בית שמש לשמשון ליער הנשיא להראל ובחזרה לנחשון. בהתחלה קצת התעכבתי אבל לאט לאט נכנסתי למוזה וגם היית עליה כמו שאני אוהבת, בשיפוע.

בעליות, אני הבן אדם המקשיב הכי טוב שיש. כמו בשיתוק של כל הגוף, אני מביעה את עצמי בעליה בעזרת מצמוצי עיניים ולכן אנשים יכולים לדבר כמה שבא להם. הכי מצחיק אותי כשהם אומרים לי “אל תדברי, אני אדבר” ואני אפילו לא מסכימה וורבלית, אני רק ממצמצת. כל האנרגיות שלי מרוכזות בעליה, בנשימה ובהקשבה כמובן. בזמן העליות קובי הופך להיות מדריך טיולים נלהב וככה אני לומדת איזה פרח ואיזה ציפור אני רואה. האמת שאף פעם לא הבנתי את היתרון שיש בידע על פרחים. איזה תועלת יש בידע כזה? אולי אפשר לשלב את זה עם משהו מעניין יותר כמו למשל : ‘קורס יין ופרחים’ או ‘קורס צילום ופרחים’ (דווקא מתאים…) או ‘קורס סיבוכיות וחישוביות ו… פרחים’ (פחות מתאים). הדבר היחיד שאפשר לעשות באמת, זה לצלם את הפרח ולפרסם ספר של פרחים כדי שאחרים ידעו איך קוראים להם. זה יעיל כמו ללמות תורה.

ואיך אפשר לשכח את היומולדת של ירון 3 (הידוע בציבור כירון היפה יותר). ירון חגג לנו עם בקבוק יין בסוף הרכיבה. אין כמו Isostar ויין מתערבבים בבטן אחרי פעילות גופנית ולפני נסיעה של שעה. ירון 3 בן 30… אולי נקרא לו ירון 30. אני לא חושבת שהוא יאהב את זה כל כך אבל תמיד אפשר לנסות. ירון היפה יותר, מזל טוב!! שירבו הרכיבות שלנו ושתזכה לעוד 90 שנה במקרה בטוב.

דופק :

זמן : 3:13
מרחק : 84.6 ק”מ
מהירות ממוצעת : 26.2 קמ”ש
מהירות מקסימלית: 74.9 קמ”ש (בירדההההה)
קדנס ממוצע: 84
קדנס מקסימלי: 130.

ממתי “שכחתי” זה כבר לא תירוץ?

admin — Tue, 22 Jan 2008 14:17:32 +0000

לא הטענתי את הבטריה של המצלמה. מה לעשות? אני שכחתי. אין לזה פתרון. כל מה שאפשר לעשות זה לנסות לזכור פעם הבאה אבל אם שכחת לנסות לזכור אז גם זה לא שווה כלום. לכן , לשכוח זה תירוץ ליגיטימי לחלוטין… מש”ל.

בכל מקרה הקבוצה שלי הם רוכבים מנוסים שרוכבים כבר שנים ולאף אחד לא היית מצלמה וגם לאף אחד לא הציק אבל… פתאום כולם רוצים מצלמה ובלוג ו… בידור! אין בעיה, אז הפעם יש קומיקס (שצולם בפלאפון) וגם כמה תובנות כמובן.

תמיד במצבים מסויימים , אנחנו נוטים לחשוב “מה הדבר הכיייי נורא שיכול לקרות?”. בדרך כלל התשובה היא “נעשה מועד ב” או משהו כמו “נפסיד 200 שקל” או “נעשה הפלה” או “נקבור את זה בחצר” או “מותר לאכול את זה אם לא עברו עשר שניות”. ברכיבה האחרונה, לא היה לנו רכב לווי וכשזה קורה, לא שואלים את עצמינו כאלה שאלות… כי התשובות עלולות לבאס. בסה”כ אנחנו מזיזים רגליים כדי להתקדם באותו הכביש עם אנשים שרק לוחצים על דוושה ומתקדמים פי 2 או 3 או 4 מאיתנו, אז מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? כלום! אנחנו ב Big long car-less highway מהפוסט הקודם ושום דבר לא יכול לפגוע בנו. ליתר בטחון אבל, נסע ממש ממש בזהירות…. או לפחות כך חשבנו.

הייתי בטוחה שאני אהיה הראשונה ליפול (האמת שנפלתי ברכיבה של בית אורן אבל זה היה פתאטי ולכן זה לא נחשב. הנפילה של בית אורן היית כל כך איטית שיכלת למצמץ מאה פעם ועדיין לא היית מפספס אותו. אם היו מצלמים אותי נופלת ומריצים ברוורס, אז היה נראה כאילו אני פשוט כמה מהאספלט ועולה על האופניים). בכל אופן אחד מחברינו לרכיבה שנסע אחריי הביא נפילה בכביש שנקרא לו 4′ (השם האמיתי שמור במערכת) ולהלן תקציר הארוע:

אני רכבתי
היה רמזור
כולם האטו
גם אני האטתי
מי שרכב מאחורי לא האט מספיק
הגלגל הקדמי שלו נגע בשלי
שמעתי את הנפילה
עצרתי בצד
באנו לעזור
הכל יצא בסדר

(אתם יכולים לנגב את הטיפה של זיעה שיש לכם על המצח.. עכשיו)

לקחים :

אם מחזיקים M&M בידיים הרבה זמן אז הצבע יורד על הידיים
צריך לרכב בקו ישר ולהאט ברמזורים
בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד ויחיד
כל מה שקורה ברכיבה משליכה על נתוני הבורסה של השבוע הקרב. אז פעם הבא שיש התרסקות…
כשמישהו נתקע בך מאחורה אז עדיף לא להגיד “תקעת אותי מאחורה” כי אז לא יקחו אותך ברצינות. למזלי , בעקבות כמה אירועי חוסר טקט שהיו לי בעבר, לא תשמעו אותי אומרת משפטים כאלה. אלא אם כן אני שוכחת (ראו את תחילת הפוסט)
אף אחת מהתשובות לא נכונות
כל התשובות נכונות

עכשיו שאנחנו מרוצים מהמסקנות, אפשר לעבור לעליה שבה התחרתי עם אלופת הארץ, נינה פקרמן. כשאני אומרת תחרות זה היה יותר כמו עזרה הדדית, וכשאני אומרת עזרה הדדית אני מתכוונת יותר לעזרה לנזקקים, וכשאני אומרת נזקקים אני כנראה מתכוונת לעצמי וכשאני אומרת אומרת.. טוב , הגזמתי. בקיצור, היית תחרות צמודה.
נינה נתנה לי כמה טיפים לגבי עליה (למרות שאני נולדתי בישראל אז אני לא צריכה את הטיפים האלה), אבל היא גם הביאה לי כמה טיפים לגבי העליה שממש עזרו לי וגם היא חסמה לי את הרוח והנחתה אותי לגבי ההילוכים. בסוף אני עוד יעקוף אותך נינה, גם אם זה בתור לקפה שבאמצע הדרך, אבל זה יקרה, סמנו את המילים שלי.

איך אפשר בלי… קומיקס!! (לחצו כדי לראות בגדול)

ועכשיו *drumroll* הנתונים :

תאריך : 19.1.2008
זמן : 3:40
מרחק : 101.6 ק”מ (שזה 85 ק”מ ב ‘קובית’)
מהירות ממוצעת : 29.5 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 57.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 88
קדנס מקסימלי : 156(זה הגיוני בכלל??? )
נתוני דופק (עם הערות, לחצו לקבלת התמונה המוגדלת) :

הפעם הראשונה של מעיל רוח בתול

admin — Sat, 29 Dec 2007 20:21:07 +0000

רכיבה מספר שלוש עם הקבוצה ויש לי כבר מעיל רוח בצבע צהוב זוהר חדדדדש!
ברכיבה הראשונה הבנתי שאני צריכה מעיל רוח, ובשניה הבנתי שהבנתי נכון ברכיבה הראשונה. הלכתי לחנות המפורסמת של time trial הידוע בתור ‘החנות של צח’. (לא יעזור, צח, האנגלית לא תעזור לך פה כי כבר נדבק הסגנון של ‘הג’ונגל של אלי’ או ‘הפיצוחיה של משה’. אין מה לעשות, אתה ‘החנות של צח’.) בכל אופן שם חוויתי את הדילמה הנשית הטיפוסית.

כל אישה, שמגיעה לגיל שבה היא קונה מעיל רוח, עוברת את אותה החוויה הקשה. מציגים בפניך שני מעילים – אחד תכלת יפה שמתאים בדיוק למכנס שקנית של אדידס, ואחד צהוב זוהר מזעזע שלובשים עובדי משרד התחבורה. מה עושים? דבר ראשון מודדים אבל התירוץ של ‘נמדוד ונראה איזה מידה אני’ זה דרך אחרת פשוט להגיד ‘זה מה שאני רוצה’ אז לא יכלתי סתם למדוד. בסוף, למרבה הצער, לקחתי את המעיל הזוהר. עכשיו אני בשלבי שכנוע עצמי שעשיתי את הבחירה הנכונה…. ואכן… עשיתי את הבחירה הנכונה.. זה הרבה יותר בטיחותי באופניים….

הרכיבה! אני הצטרפתי מצומת רעננה אז רכבתי קצת פחות מהקבוצה (שקוראים לה רכבת הכחול לבן מסתבר). לקח לי קצת זמן בהתחלה השניה ללחוץ על השעון אז כנראה שהזמנים האמיתיים היו קצת יותר אבל לפי החישובים שלי ושל ה CS200 , הרכיבה היית 4:28 ורכבתי 88.1 ק”מ. כולם רכבו 115ק”מ אז אולי אני קצת מתחרטת שלא התחלתי עם כולם במחלף הכפר הירוק אבל לא נורא.

אני ממש מרגישה שהשתפרתי. אני חושבת שהרגליים שלי התחזקו ואני חושבת שאני מושכת יותר… את הרגליים. ברכיבה הקודמת היו כמה בנות שהצטרפו לרכבת ואחת שאלה אותי אם אני ‘מתחילה’ וכשאמרתי לה שכן אז היא אמרה שרואים! ממש חוצפנית אבל לא נורא, והחלטתי בגללה לשנות הרגלים. היא אמרה שאני לא מושכת מספיק… היא עוד תראה.

עוד שינוי משמעותי אצלי זה ההצבעה על פגרים ובורים באדמה. למי שלא יודע, כשרוכבים ממש צמוד אז אם מישהו מקדימה רואה משהו כמו בור או פגר או זכוכית או כל דבר אחר מזיק, הוא מצביע עליו. מי שרואה מישהו מצביע, גם מצביע. אם הבן אדם האחרון בהכחשה אז גם הוא מצביע והנהג המלווה כנראה מגחך.
בהתחלה היו מצביעים על משהו והייתי סוטה מהר ברגע האחרון. אחר כך הבנתי את העניין וכשהצביעו על משהו, הקפדתי לזוז כדי לא להיכנס בזה. עכשיו, אני אפילו גם מצביעה בשביל אלא שאחרי (ואפילו היו אנשים מאחורי). אמנם זה קצת מוציא אותי משווי משקל אבל אני מקווה שזה יסתדר עד הפעם הבאה.

עצרנו, כמובן, לשתות קפה. המלצרית עזרה לנו לדמיין איך העולם יראה בהילוך איטי אבל הקפה היה די טעים. באמת מזל שאנחנו בארץ ישראל. אני יודעת שקובי (המארגן המופלא של הרכיבות) נהנה מהנופים ומהחברה וכמובן שגם אני אבל… אם היינו רוכבים ככה בארה”ב ומגיעים לבית קפה נידח… לא היינו מקבלים אספרססו טעים בחייים! באמת בשביל זה צריך להעריך את המדינה שלנו – ארץ זבת חלב, דבש ואספרססו.

ראו את הנתונים. יש פה גם נתונים מה CS200 וגם מה RS800 (ככה יקראו לילדים שלי)

מסלול הלוך : צומת רעננה -> פרדסיה -> מזרח לישובי השרון -> ניצנה עוז -> להבות חביבה -> כרכור
מסלול חזור : דרך פול ים -> חדרה -> מעבורות -> צומת רעננה

זמן : 1:52
מרחק : 49.4 ק”מ
מהירות ממוצעת : 30.3 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 50.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 92

זמן : 2:36
מרחק : 38.7 ק”מ
מהירות ממוצעת : 26.4 ק”מש
מהירות מקסימלית : 42.2 קמ”ש
קדנס ממוצע : 96

סה”כ : 4:28
מרחק כולל : 88.1 ק”מ

דפקים – (לחצו על התמונה כדי לראות פירוט)