ההגעה לירושלים היית לא קלה בכלל. נראה לי ש ‘אחראי השילוט’ של ירושלים ראה קרה תהילים באוטובוס במקום להתחשב באנשים זרים שמגיעים לעיר. האמת שכל הכבוד להם, תהילים לבד עושה לי בחילה אז תהילים באוטובוס בכלל היה יכול להיות גורם מוות עבורי. בדרך נס הגעתי ליעד והלכתי לכוון האצטדיון הענק כדי לקחת מספר חזה.

בזינוק פגשתי מישהי מההולמס פלייס שהביאה לי כמה טיפים חשובים מאד.

1. לא לפתוח מהר. לקחת את הכל ב’איזי’ כי התחרות רק מתחילה אחרי הקילומטר ה- 10.
2. לא למהר בירידות אלא לשמור על קצב קבוע ולהוריד דופק. ככה בעליה אפשר באמת להשקיע אנרגיה. אנשים יעקפו אותי בירידה אבל אחר כך בעליה יהיה להם קשה.
3. לשתות בכל נקודות השתיה בדרך
4. טיפ שקיבלתי ממישהו אחר – בזמן עליה, להשתמש יותר בידיים כדי להשתמש בתנופה ולהוריד עומס מהרגליים

הפנמתי את כל המידע תוך כמה דקות וכבר זינקו את חצי המרתון. לא יאומן איך כמה טיפים (שהם לכאורה טריויאלים), יכולים כל כך להשפיע. הרגשתי לאורך כל הריצה שאני לא סובלת ושאני יכולה להמשיך עוד ועוד. בקצב הזה, המרתון באופק נראה פחות מטושטש.

המסלול היה ממש נחמד ובכלל לא שמתי לב לחלק מהעליות. רצנו דרך יער ירושלים וזכינו לראות את הנוף של ירושלים מהפסגות. כל הילדים מהגנים, יצאו החוצה כדי לעודד וחיכו לכיפים מהרצים. עצרו את כל התנועה בירושלים בשבילינו וקיבלנו עידוד ומבטי שנאה מהאנשים שנתקאו בפקק המירוץ.

באמצע הריצה אמא צעקה לילד שלה “תראה!! זה נעם מהשרדות!! בהצלחה”. האמת שהוא באמת היה נראה כמו איש יערות אבל לא הייתי בטוחה שזה הוא. מה דעתכם?

חוץ מזה, חברה שלי נינה זכתה מקום שלישי בתחרות ה 10 ק”מ וגם סטודנט משנה ראשונה הבחין בי מבין הרצים ואמר לי שלום. יום מושלם, מסלול מושלם ומזג אויר מושלם. עכשיו אני לא צריכה לחזור לעיר הקודש במשך שנה שלמה אמן

הנה הדופק – שימו לב שהקצב והקדנס נשאר זהה במשך כל המסלול ובירידות הדופק ירד… יצירת אומנות…

התחרות הראשונה שהשתתפתי בה היה לפני שנה במירוץ עין גדי (10 ק”מ) ולקח לי 00:58:53.20. מאז קצת השתפרתי בכושר, עשיתי עוד 7 מירוצים של 10 ק”מ אחרי זה ולפי דעתי הגיע הזמן לרוץ 21 ק”מ או יותר נכון, חצי מרתון. לפחות בטריאתלון, נתנו ל ‘חצי אולימפי’ שם מגניב כמו ‘ספרינט’ שנשמע מאד מרשים וקצת מבאס לעשות חצי של משהו כשמודגשת המילה ‘חצי’ אבל זאת הדרך הנכונה להגיע מתישהו למרתון שלם… אחד מרתון.

אז מה צריך לעשות? קודם כל, צריך להתחיל לקנות ציוד! אין ברירה, כדי לרוץ טוב צריך להוציא הרבה כסף … זה מצדיק מחוייבות אחרי הכל. מכיוון שאני קצת פריקית, החלטתי להתחיל בשעון פולאר חדש והכי טוב שיש בשוק היום – מדובר ב RS800sd. אם אתם מזילים ריר על כל מה שמציג לכם הרבה נתונים ומבחינתכם, ריצה של שעה מצדיקה שעתיים של חשיבה והסקת מסקנות אז כנראה שאתם מתרגשים עכשיו כמוני. זה מה שקורה כאשר סטודנטית למדעי המחשב מתחילה לעשות ספורט… הכל יותר מסובך ממה שזה נראה ובכוונתי להוכיח זאת.

מה השעון עושה? מראה דופק…. אה וגם מרחק , מהירות , cadence , גובה , זמן בין דפקי לב, מתחבר למחשב, מתכנן אימונים ו…. עוד! בקיצור, אם השעון הזה היה גם עושה לי גם שיעור בית וקפה, כנראה שהייתי רצה את שארית חיי. אם אתם ישראלים אז השאלה המתבקשת היא ‘כמה עלה?’. בהיתי קצת באתר של שוונג וראיתי ששם השעון עולה 2,999 ש”ח ובאתר של פולאר זה עולה $499, אבל ב ebay זה עולה רק $400 וזה מגיע גם עם חיבור ל usb כדי לקבל ולשלוח נתונים דרך אינפרא-אדום. כמובן שהזמנתי דרך ebay והשעון בדרך אלי.

טוב, אז כבר הוצאתי כמות לא בטלה של כסף וכמובן שאני גם אקנה בגדי ריצה חדשים… זה הולך בלי לאמר. אז עכשיו נותר רק… לרוץ! סתם… קודם צריך לתכנן אימונים כי המטרה אחרי הכל זה לא רק לסיים את המירוץ, זה גם לא למות וגם להראות לא רע בתמונה ששמים באנטרנט שאף אחד לא רואה חוץ ממך.

אז את התכנונים שלי בדיוק אני אפרט בהמשך ובינתיים אני אשמח לתגובות, המלצות וכל דבר אחר שיוביל אותי בדרך הנכונה.