I thought about this during the bike ride in the Tel-Aviv triathlon

I’ve participated in three triathlons in the past month.
Click on the results page to see my results.

Photos from the Womens Triathlon

Photos from the Netanya Triathlon

Photos from Ness Harim Ride

TUNE IN NEXT WEEK WHEN I START TRAINING FOR… THIS

נתחיל בקליפ קצר להמחשה :

התכנון היה כרגיל ביום לפני התחרות: לקום מוקדם ביום שישי, להירגע כל היום, להתארגן לתחרות, לאכול ארוחת ערב טובה של פסטה בסביבות 7 ולהיות במצב מאוזן בסביבות עשר בלילה. במצב הזה אני אמורה לקום כמו גדולה מוקדם בבוקר, לשרוק לצלילי השירים ברדיו ולהפציץ בתחרות. מיותר לומר שזה לא ממש קרה.

חזרתי עם האופניים מהחנות אחרי שהייתי משוכנעת שהם כשירות לתחרות. ליתר בטחון, עשיתי אתם סיבוב והכנסתי קצת אויר לגלגלים. פתאום שמעתי פיצוץ! הלכה הפנימית החדשה וישר הלכתי להביא אחת חדשה (לא נורא). אחרי שהחלפתי אותה, גיליתי שיש חור בפנימית החדשה… מוזר… ניסיתי שוב.. עוד חור והפעם לא נשארו פנימיות. הפרצוף שלי נהיה חם והכפות ידיים שלי התחילו לדמוע… אפילו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת בלבד – שיט.

האצבעות שלי אוטומטית התקשרו לקובי (המסטר של קבוצת הרכיבה IWCC)וניסיתי בטון רגוע להסביר לו שיש לי מצב חירום (היה כבר 7 בערב). הוא היה בדרך לתחרות אופניים אז התקשרתי לנינה ואפילו קפצתי אליה לכפר-סבא. היא הכניסה לי פנימית חדשה והזמינה את מתקן האופניים האישי שלה כדי שיעזור. כבר 8 בערב אבל לפחות יש לי אוויר בגלגל ואני יכולה להיות רגועה.

הגעתי הביתה, נגעתי בגלגל ו… אין אוויר. עוד הפעם נהייה לי חם והתחלתי לתהות איך היום המושלם והתכניות המושלמות שלי כל כך השתבשו. שוב התקשרתי לנינה והפעם קפצתי למתקן האופניים האישי שלה (עוד הפעם נסיעה לכפר-סבא). הוא הדביק טייפ על הפנים של הגלגל עצמו ושוב שם פנימית חדשה. תוך כדי בדיקה מתמדת של הגלגל, הגעתי הביתה… והשעה היית כבר 10 בלילה. הפסטה חיכתה לי אבל היין היה הרבה יותר מפתה כדי להרגיע את הלחץ. ב 11:20 הייתי במטה – Crisis Averted

התחרות

התארגנתי בשטח החלפה ושוב כדרך פלא, התחרות התחילה. השחיה לקחה לי 32 דקות, האופניים לקח 1:05 והריצה בסוף 53 דקות – סה”כ 2:31. מקום 101 סה”כ ומקום שני בקטגוריה!

ה Aerobar החדש שלי היה מדהים והעובדה שהיה מותר דרפטינג הקלה עלי מאד ברכיבה. מצאתי לעצמי קבוצה של גברים שרכבו ביחד איתי כמעט כל הדרך. אפשר לומר שתרמתי מאד לדבוקה שנוצרה ובסיבוב האחרון אפילו התפצלתי מהם. הבטתי לאחור וראיתי שהם כבר נפלו ממני. העזרה שקיבלתי השאירה לי כוחות לריצה שממנה מאד חששתי. מצוידת בכדורים נגד דלקת וטייפינג יפני בצבע ורוד זוהר, יצאתי לריצה. בריצה אפשר לומר שהיה… חם. היה לי קצת קשה מכוון שלא רצתי כבר יותר משבוע אבל איכשהו הגעתי לקו סיום. בדרך עקפתי מישהי בקבוצת גיל שלי אז מאד שמחתי כי ידעתי שאני צריכה לעקוף שתיים כדי להיות במקום שלישי. בסיום, הקבוצת רכיבה דיסקסה על התחרות ונרגענו קצת. לאחר מכן, הופתעתי לגלות שאני בעצם מקום שני!! גם עכשיו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת – Woo Hoo!! טוב , זה שתי מילים… טוב, הם לא מילים… אל תהיו קטנוניים.

טריאתלון הבא כנראה יהיה רק ב 17 לאוגוסט בארה”ב.
טריאתלון בשם North East Maryland Triathlon

12►

הכל התחיל לפני כשבועיים. הייתי על האופניים בסופ”ש ואחר כך שלושה ימים רצוף בדוושים. הרגשתי צורך להתחיל לרוץ קצת יותר ולכן יצאתי לרוץ יום אחד 12 ק”מ , יום אחר כך 11 ק”מ ויום אחרי זה 11 ק”מ. אחרי היום השלישי משהו הרגיש קצת מוזר בברך שמאל, הרגשה שאי אפשר להסביר במילים אבל כל מי שפעם חווה את זה, יודע בדיוק איך זה מרגיש.

ההחלטה שלקחתי היא שאני אמשיך לדווש ואנסה שוב לרוץ רק בעוד שבוע. כשרצתי אחרי שבוע, הריצה הייתה מעולה אבל לאחר מכן, שוב כאב לי באותו המקום. ג’יזס… לנורה האדומה שנדלקה שבוע שעבר התווסף אזעקה מחרישת אוזניים שכבר לא יכולתי להתעלם … יצאו יתדות מהקירות והחדר התחיל להצטמצם… בריכה עם פיראניות לצידי וSpice Girls מושמעים ברקע. מאז לא רצתי

אם הייתי בכסא גלגלים, הייתי נותנת לעצמי 2 כאפות. אני מודה שאני מרגישה כמו הבן אדם הכי נחה ומסכן שקיים. כל אדם שרץ בפארק, כל כלב שמקפץ לתפוס פריסבי, כל ילד שרודף אחרי יונה, כל אחד שלא הבין שעפיפון זה כבר לא פופולרי, כל אחד שכמעט מפספס את האוטובוס – אני מקנאת בו. אחרי הכל, הוא יכול לרוץ..

מה עושים? בוכים עד שנמאס, כועסים על כל מי שנמצא בסביבה, רואים שידורים חוזרים של Family Guy ובסוף נכנעים והולכים לאורתופד. מסתבר שיש לי דלקת ב Iliotibial Band. התכנית היא : מנוחה וכדורים נגד דלקת, אם זה לא עוזר אז צילום, ואחר כך חזרה לפעילות בהדרגה. הכי חשוב – מתיחות!! הרופא אמר שמומלץ לרוץ עד שאני מתחממת, לעשות לעצמי סדנת מתיחות רצינית, ואז לצאת לריצה אמיתית. אז אמרתי “יש לי תחרות ביום שבת… אפשר להתחיל לנוח אחרי התחרות?” ואז הוא אמר מילים מדהימות – “רשמית אני אומר לך לא. אבל לא רשמית – בגלל הכדורים, את לא תרגישי כאב בזמן התחרות. אולי ייקח לך יותר זמן אחר כך לחזור לעצמך”. זה בדיוק מה שקיוויתי לשמוע

בנוסף לכך , הפיזיותרפיסטית הפרטית שלי הידועה בכינויה “אמא”, חזרה מחו”ל עם שלל! לאופניים קיבלתי aeorobar שברגעים אלא נמצאים אצל עמית לוינזון להתקנה. לריצה, קיבלתי נעלי Nimbus 10 חדשות וכבר הזלתי עליהם כמות לא בטלה של ריר. לשחייה, קיבלתי בגד ים חדש. לבלוג ולשיקגו, קיבלתי מצלמה של Nikon – Coolpix S550 וגם TimeOut Chicago. לנפש קיבלתי… כלום… אין צורך , קיבלתי מספיק דברים אחרים כדי שדעתי תהייה מוסחת לכמה חודשים

המסקנות הם-

• אני עדיין סופרמן אבל אני צריכה להתחיל להתמתח ברצינות ולטפל בעצמי
• כדורים נגד דלקות זה גאוני, איך אני לא חשבתי על זה
• עכשיו אני יכולה להירגע לקראת הטריאתלון ויהיה לי אפילו מצלמה כדי לתעד כמו שצריך

ועכשיו לציטוט מהספר TimeOut Chicago לגבי אופניים בעיר -

“Cycling in Chicago is a contact sport, or can be. Wear a helmet, be vigilant against erratic driving, use lights at night, and be sure always to secure your bike with a U-lock. However, if you’re used to riding in big cities, riding around Chicago should be straight forward, perhaps even fun… dedicated bike lanes and trails are springing up around the city all the time.”

אם אתם מכירים קבוצת רכיבה טובה בשיקגו אז Let me know.
בקרוב… Post על טריאתלון תל-אביב. בהצלחה לכולם ולי במיוחד…

העתיד שלי -
בטח ראיתם את הפוסט שבו אני רצה בתחרות 10 ק”מ בניו יורק. בזמן שביליתי בארה”ב, לא ביליתי את רוב זמני בספורט אלא בביקור חברות, ראיונות עבודה, פרזנטציות, אוכל טוב ו… אולי כמה בילויים בלילות. עברתי כל מיני ראיונות אבל בסופו של דבר אני בחרתי לעבוד בחברה בשיקגו לתקופה של לפחות חצי שנה (סביר להניח שאפילו יותר). ההשלכות לגביכם, הקוראים והחברים שלי, הוא שלמרות היותי במקום מאד רחוק, אני עדיין רוצה לשמור על קשר ולעדכן אתכם במה שקורה בחיי. למרות המרחק הרב, אני אבקר בארץ לפעמים ואתם אולי תבקרו אותי גם. נכון? נכון שתבקרו? כדאי לכם… יש שלג בשיקגו.. ו Oprah נמצאת בשיקגו גם!

האנשים שמכירים אותי כבר הרבה שנים ידעו שהיום הזה יגיע ותמיד כשהסתכלתי להם בעיניים ידעתי שהם רק חושבים “לפחות יהיה לנו מקום לישון כשנבקר בארה”ב”. האנשים שמכירים אותי פחות, מכירים אותי יותר טוב עכשיו. הגישה שלי להכל הוא שצריך לגוון כל הזמן וכשמשנים את כל המציאות שאנחנו מכירים אז לומדים הכי הרבה, מתפתחים, ולומדים להעריך כל מיני דברים שלפני זה לקחנו כמובן מעליו. כמו שבספורט לפעמים צריך להכניס את הגוף לשוק כדי לעורר אותו, זה תופס לכל שאר התחומים.

העתיד של הבלוג -
הבלוג הולך להשתנות טיפה מהמתכונת המוכרת. עד עכשיו הבלוג התעסק רק בספורט אבל עכשיו הוא הולך לכלול סיפורים מגוונים מחווית המעבר לשיקגו והפעילויות שלי שם. אבל זה לא הכל… אני מקווה שאתם יושבים…

אני נרשמתי למרתון ניו יורק!

רשמית לא נבחרתי בהגרלה (צריך לעבור הגרלה כדי להתקבל למרתון) אבל בעקבות הקשרים החדשים שלי בארה”ב, כנראה שזה יסודר בשבועות הקרובים. בכל מקרה, מרתון יהיה השנה. תוכלו לעקוב אחרי האימונים שלי כאן בבלוג ואני אדאג לעדכן אתכם בכל נושא החל מבחירת בגדי ריצה טובים לחורף, גוון האדום של האף שלי, ועד למחשבות הטירוף של הריצות הארוכות. בנוסף לכך, יהיו עדכונים לגבי העבודה שלי (בחברת Rewards Network) והתפקיד (בפיתוח מוצרים חדשים) וכמובן, האבחנות שלי לגבי התרבות והאנשים שאני אפגוש. יתכן שיהיו גם פוסטים באנגלית אז תכינו מילון Oxford ליד המחשב ותפסיקו לקרוא כתוביות בסרטים!

אירועים מתקרבים -
טריאתלון תל-אביב ב 28 לחודש. נרשמתי למקצה האולימפי. האולימפי הראשון שלי היה באילת, השתתפתי בדואתלון אולימפי לא מזמן וזהו האולימפי ה-3 שלי לצורך העניין. תאחלו לי בהצלחה

הכתבה!
הנה הכתבה שעשו עלי בשביל עיתון הבין תחומי, פיוז’ן. הצוות בא לבקר אותי בהולמס פלייס כדי לצלם את התמונה הזאת. יש עוד כמה תמונות שהם צילמו. אצרף אותם גם לפוסט.