In Anatshell » מירוץ ראשון http://www.anatkramer.com/InAnatshell My adventures Sun, 10 Jan 2010 15:07:00 +0000 http://wordpress.org/?v=2.9.1 en hourly 1 מירוץ ראשון הראשון שלי http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%99 http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%99#comments Sat, 19 Apr 2008 10:59:28 +0000 admin http://www.anatkramer.com/DwAnatKramer/blog/?p=128 Anat Run Rishon עוד יום , עוד מירוץ.

הפעם ניסיתי את מזלי במירוץ ראשון לציון במטרה שוב לשבור את קו ה 50 דקות. מיותר לאמר שעשיתי זאת בהצלחה ב 49:17.

לפעמים בזמן מירוץ, צריך מי שידרבן אותך לרוץ מהר יותר, מישהו כמוך שרץ בקצב דומה אבל במהירות קצת יותר גבוהה. לאורך כל המירוץ חשבתי שאני מדמיינת מישהי שעשתה בדיוק את זה. לא אמרנו מילה אחת לשניה אבל בכל פעם שהתחלתי להתקרב, היא הגבירה קצב!

חשבתי לעצמי שאם אני כבר ממציאה לי חבר דמיוני אז לפחות שיהיה מהמין השני ושילך איתי לים או יבדר אותי כשאני מחכה בתור לרופא שיניים. מזל שיש להם שם טטריס נייד בחדר המתנה אחרת הייתי משתגעת…

למזלי, הדמיון שלי לא עד כדי כך מפותח כי לקראת הסוף היא אמרה לי “יאללה, תני ספירנט” ואז התברר לי שהיא בכלל לא נרשמה למירוץ. נתתי ספרינט עד הסוף ואז היא נעלמה. כמה דקות אחרי שנרגעתי, ירון מצא אותה ואמרתי לה תודה על הדרבון. אולי עכשיו יש מצב לחבר דמיוני נורמאלי אחרי הכל!

Dofek
apr_18_rishon_race.jpg

]]> http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%99/feed 1 אם תרצו לרוץ בפחות מ 50 דקות – אין זו הגדה (מירוץ הרצליה) http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%a8%d7%a6%d7%95-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%91%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9e-50-%d7%93%d7%a7%d7%95%d7%aa-%e2%80%93-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94 http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%a8%d7%a6%d7%95-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%91%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9e-50-%d7%93%d7%a7%d7%95%d7%aa-%e2%80%93-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94#comments Thu, 17 Apr 2008 10:35:39 +0000 admin http://www.anatkramer.com/DwAnatKramer/blog/?p=126 מירוץ הרצליה התקיים ביום שבת וכולם התרגשו.. חוץ מכולם חוץ ממני… כלומר רק אני. סוף סוף ירדתי מה 50 דקות ל 10 קילומטר – התוצאה הסופית היא 47:58… אפילו ירדתי עוד 2 דקות מעבר, ליתר בטחון ואפילו עוד 2 שניות. קיבלתי פוש רציני מהמדריך ספינינג בקו סיום וכל המאמצים והעבודה הקשה מתחילה להניב תוצאות משמעותיות. הרצל יכול להפסיק להתהפך בקברו.

מירוץ הרצליה, הידוע בציבור בתור “המירוץ השטוח בארץ”, הוא אחד המירוצים שבו כולם, בלי יוצא מן הכלל, שוברים שיאים חדשים. אני שונה מכולם ברוב המקרים אבל בהקשר הזה אני, כמו כולם, שברתי שיא אישי.

קמתי בשלוש וחצי בבוקר! התהפכתי וחזרתי לישון ואז קמתי שוב ברבע לשבע. נסעתי עם אחותי ואמא שלי לזינוק ושם פגשתי את כל החברה מהאופניים ומהטרקינג. איכשהו הזמן עובר מהר והזינוק כבר מתקרב. כל המחשבות שלי מרוכזות בכך שאני צריכה להישאר על 12 קמ”ש כל הדרך על מנת להגיע בפחות מ 50 דקות לקו סיום.

אחרי הזינוק, התחלתי לרוץ באמת בקצב מהיר. הפחד הכי גדול שלי זה שיקרה לי מה שקרה לי בעין גדי. בעין גדי פשוט פתחתי מהר מדי ולקראת הקילומטר ה 18 כבר נגמרו לי הכוחות. כמובן שחצי מרתון שונה מהותית מריצת עשרה קילומטרים אבל עדיין הכח יכול להגמר מהר מאד. עם כל החששות, המשכתי לרוץ מהר ועקפתי אנשים במרץ עד הקילומטר החמישי. שם היה לי מיני משברון. פתאום חששתי שאני לא אסיים בזמן שרציתי והרגליים קיבלו את המסר מהר מאד והאטו את הקצב… מניאקים….
מה עושים? צריך להיות חזקים בראש בשלב הזה ולהמשיך בקצב הרצוי אבל תמיד המחשבות עוברות בראש : “למה אני משתתפת בתחרויות האלה בכלל?” “אני חייבת לסיים עם תוצאה טובה כי כולם מצפים שאני אשתפר” “בשביל מה עבדתי כל כך קשה אם הרגליים מוותרות עכשיו?”
איכשהו באמצע המחשבות כבר עבר קילומטר והמחשבות הופכות ל : “וואו, הקילומטר הזה עבר מהר, עכשיו יש רק עוד 4… זה כלום” “המממ, יש פה קצת ירידה… נחמד” “הקצב שלי חזר ל 12 קמ”ש, אולי יש עוד סיכוי!”
ברגע שסיימתי עם הבזבוז הזה שנקרא חשיבה, יכלתי להתרכז בקו סיום. זכרתי שאמורים להיות פייסרים אבל לא ראיתי אף אחד מהם לאורך הדרך אז כבר לא נדבקתי לאף רץ והייתי סולו. פתאום, כשהסתכלתי על השעון ראיתי שהזמן הוא 46:32 (משהו כזה). כלומר, לא רק שאני הולכת לסיים בפחות מ 50 דקות אלא גם יהיה הפרש קטן לטובתי.
לקראת הסוף, ירון, המדריך ספינינג שלי, רץ את המטרים האחרונים ועודד אותי בדרך. 2 השניות מתחת ל 48 דקות מוקדשים לו. איזה אושר להגיע למטרה ואפילו לעקוף אותה. הייתי בהיי כל היום.

אחותי החמודה בעולם רצה לראשונה 5 ק”מ בתוצאה יפה מאד של 30:22 במקום החמישי בקטגוריה! אין ספק שכשחילקו אחיות, אני הייתי בראש התור. הילדה נועדה לגדולות ויום אחד תעקוף גם אותי בסיבוב.

עדכון: מירוץ הבא ביום שישי בראשון

ביום שני, ה 21 לאפריל תחרות האופניים הראשונה שלי!

]]> http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%a8%d7%a6%d7%95-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%91%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9e-50-%d7%93%d7%a7%d7%95%d7%aa-%e2%80%93-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94/feed 4