ההגעה לירושלים היית לא קלה בכלל. נראה לי ש ‘אחראי השילוט’ של ירושלים ראה קרה תהילים באוטובוס במקום להתחשב באנשים זרים שמגיעים לעיר. האמת שכל הכבוד להם, תהילים לבד עושה לי בחילה אז תהילים באוטובוס בכלל היה יכול להיות גורם מוות עבורי. בדרך נס הגעתי ליעד והלכתי לכוון האצטדיון הענק כדי לקחת מספר חזה.

בזינוק פגשתי מישהי מההולמס פלייס שהביאה לי כמה טיפים חשובים מאד.

1. לא לפתוח מהר. לקחת את הכל ב’איזי’ כי התחרות רק מתחילה אחרי הקילומטר ה- 10.
2. לא למהר בירידות אלא לשמור על קצב קבוע ולהוריד דופק. ככה בעליה אפשר באמת להשקיע אנרגיה. אנשים יעקפו אותי בירידה אבל אחר כך בעליה יהיה להם קשה.
3. לשתות בכל נקודות השתיה בדרך
4. טיפ שקיבלתי ממישהו אחר – בזמן עליה, להשתמש יותר בידיים כדי להשתמש בתנופה ולהוריד עומס מהרגליים

הפנמתי את כל המידע תוך כמה דקות וכבר זינקו את חצי המרתון. לא יאומן איך כמה טיפים (שהם לכאורה טריויאלים), יכולים כל כך להשפיע. הרגשתי לאורך כל הריצה שאני לא סובלת ושאני יכולה להמשיך עוד ועוד. בקצב הזה, המרתון באופק נראה פחות מטושטש.

המסלול היה ממש נחמד ובכלל לא שמתי לב לחלק מהעליות. רצנו דרך יער ירושלים וזכינו לראות את הנוף של ירושלים מהפסגות. כל הילדים מהגנים, יצאו החוצה כדי לעודד וחיכו לכיפים מהרצים. עצרו את כל התנועה בירושלים בשבילינו וקיבלנו עידוד ומבטי שנאה מהאנשים שנתקאו בפקק המירוץ.

באמצע הריצה אמא צעקה לילד שלה “תראה!! זה נעם מהשרדות!! בהצלחה”. האמת שהוא באמת היה נראה כמו איש יערות אבל לא הייתי בטוחה שזה הוא. מה דעתכם?

חוץ מזה, חברה שלי נינה זכתה מקום שלישי בתחרות ה 10 ק”מ וגם סטודנט משנה ראשונה הבחין בי מבין הרצים ואמר לי שלום. יום מושלם, מסלול מושלם ומזג אויר מושלם. עכשיו אני לא צריכה לחזור לעיר הקודש במשך שנה שלמה אמן

הנה הדופק – שימו לב שהקצב והקדנס נשאר זהה במשך כל המסלול ובירידות הדופק ירד… יצירת אומנות…

אפשר לאמר שכל מה שעשיתי ביום שבת זה סובבתי את הרגליים הרבה פעמים, ירדתי, התקדמתי קצת , לקחתי הפסקה, עליתי בחזרה, אכלתי ונסעתי הביתה. למרות שזה בעצם תכלס מה שעשיתי… זה היה מה זה כיף!

ידעתי שאני הולכת לרכב בחוץ עם ירון (ידיד דרך חברה דרך הפייסבוק), מה שלא ידעתי זה שאני הולכת לרכב עם אלופת הארץ בטריאתלון, נינה פקרמן, וגם לא ידעתי שזה הולך להיות 92 ק”מ או 4:30 שעות של רכיבה. רק לילה לפני אני ידעתי את כל זה וכנראה שגם החלומות שלי ידעו גם, כי הם דאגו להזכיר לי מה מצפה לי. כמובן שאמא שלי נסתה להגיד לי שאין מה לדאוג ושאני אהנה מהנוף… איך אפשר להנות מהנוף כשמפחדים להפוך לחלק ממנו? לא היה לי מושג כמה זמן זה יקח אפילו…

בבוקר פגשתי את ירון ונסענו ביחד לערד . שם חיכינו לפמליה. כשהם הגיעו קיבלתי מנינה מעיל נגד רוח מגניב של אדידס ובאותו הרגע נעלם התירוץ הראשון. לא בזבזנו יותר מדי זמן וכבר יצאנו לדרך בירידה תלולה עד לים המלח. מכירים את המשחקים האלה בקניון שאתה רוכב בכביש ומנסה לא להיכנס במעקה או למכוניות אחרות ויש לך 3 נסיונות? במשך כל הירידה הרגשתי בערך ככה חוץ מזה שיש לי רק נסיון אחד וכנראה שטעות קטנה תעלה קצת יותר מ 2 שקל וריצה בערום ברחובות (מה אתם רוצים?? זאת היית התערבות! …

בכל אופן, פה חוויתי את חווית הדרפטינג הראשונה שלי. דרפטינג זה לא קשור לבירה וגם לא קשור לעשרים העמודים שזרקתם לפח עד לגרסא המושלמת אלא לחסימת הרוח ע”י רוכב אחר. צריך לרכב ממש קרוב (5 עד 10 סנטימטר) מהרוכב שלפנים ולמרות שהייתי בספק שזה יעזור , אני מודה שממש טעיתי. זה כמו לרכב בתוך וואקום כזה שכולם דבוקים ביחד אבל אם אחד טיפה מתרחק, הוא עף החוצה. אסור שהרוח תכנס בינך לבין הרוכב שלפניך אחרת אתה בחוץ (אפשר לקחת את זה למקום פילוסופי אבל אני אוותר כרגע) . ניסיתי תמיד לראות בדיוק איך הם מדוושים (קצב , וסגנון) ולחכות אותם.

לקחנו הפסקה קצרה בתחנת דלק בדרך ותדלקנו… את עצמנו… במים וחטיפים וקצת נרגענו לקראת העליה (הלכו התירוצים השני והשלישי). העליה היית… בלשון המעטה, לא פשוטה בכלל. ההתחלה היית מאד תלולה, אחר כך נרגע קצת ואז שוב היה תלול. למרות כל זה, הזמן עבר די מהר כי רכבתי ליד ירון ודיברנו על כל מיני דברים. כנראה שזאת השיטה לעשות ספורט מלא שעות… אני רגילה לעשות אימונים לבד אבל כנראה שהגיע הזמן להתנתק מהפחד שלי להיות תלויה באחרים ולהנות מהחברה.

הגענו בסוף לתחנת דלק שממנו התחלנו וכולם חיכו לנו שם (כולם זה 3 אנשים סה”כ). קצת ישבנו ואכלנו וכמובן ששתינו קפה. הרגשתי כאילו ירדתי 10 קילו אבל האיש בתחנת דלק שראה אותי גם לפני הרכיבה, לא אמר לי שום דבר אז כנראה שהוא ‘עוור שומן’. זה המושג החדש שלי – ‘עוור שומן’. בטח שמעתם על ‘עוור צבעים’ וסתם אנשים עוורים אבל ‘עוור שומן’ זה מישהו שלא מודע לשינויים במשקל על אנשים ובמיוחד של עצמם. תזכורת עצמית: להפסיק להמציא מושגים שקשורים לאנשים שעובדים בתחנות דלק.

באמת שלא ציפיתי שהפמליה יקחו אותנו תחת חסותם ויעזרו לנו עד כדי כך. בדרך למטה ובמישור הם דאגו שיהיה לנו כח לעליה וחיכו לנו בסוף והיה תענוג לרכב אתם. אז אחר כך כמובן שהלכנו למקדונלדס לאכול ארוחה של גיבורים. מקדונלדס… בטח אתם חושבים שאני לא כתבתי את הבלוג הזה עכשיו כי משפטים כאלה לא יוצאים מהפה שלי אף פעם. כשירון אמר שנעצור במקדונלדס, חשבתי שהוא התכוון שנעצור, נצחק ונצביע על האנשים שם ואז נסע למסעדה, אבל זה לא בדיוק מה שהוא התכוון. האמת שלא כל כך נורא שם, יש לחמניות של חיטה מלאה ואני יודעת בדיוק כמה קלוריות אכלתי (386) אז אני לא יותר מדי מודאגת. חוץ מזה, הוא אמר שזה מסורת ומי אני שאלך נגד המסורת הוותיקה של מקדונלדס אחרי אימון.

להלן נתוני הרכיבה :
(כיוון שבטעות סגרתי את השעון אחרי עצירה קצרה שהיית לנו אז יש שני קטעים)
1.זמן 1:33, 983 קלוריות , מרחק 44.4 ק”מ, מהירות ממוצעת 28.4 קמ”ש ומקסימום 58.4 קמ”ש, קנדס ממוצע 82, דופק ממוצע 167.
2.זמן 3:10, 1627 קלוריות , מרחק 45.5 ק”מ , מהירות ממוצעת 17.5 ק”מש ומקסימום 44.4 קמ”ש , קדנס ממוצע 71 ודופק ממוצע 169.
האמת שלפי הנתונים, רכבתי 99.9 ק”מ. יופי, עכשיו יש לי אתגר חדש, לרכב 100ק”מ כי את זה עוד לא עשיתי. גם מסתבר שרכבתי 4:43 בלי ההפסקות ושרפתי 2610 קלוריות… אבל מי סופר.

הנה כמה מפות (לחצו עליהם כדי לראות אותן בגדול) :