לא הטענתי את הבטריה של המצלמה. מה לעשות? אני שכחתי. אין לזה פתרון. כל מה שאפשר לעשות זה לנסות לזכור פעם הבאה אבל אם שכחת לנסות לזכור אז גם זה לא שווה כלום. לכן , לשכוח זה תירוץ ליגיטימי לחלוטין… מש”ל.

בכל מקרה הקבוצה שלי הם רוכבים מנוסים שרוכבים כבר שנים ולאף אחד לא היית מצלמה וגם לאף אחד לא הציק אבל… פתאום כולם רוצים מצלמה ובלוג ו… בידור! אין בעיה, אז הפעם יש קומיקס (שצולם בפלאפון) וגם כמה תובנות כמובן.

תמיד במצבים מסויימים , אנחנו נוטים לחשוב “מה הדבר הכיייי נורא שיכול לקרות?”. בדרך כלל התשובה היא “נעשה מועד ב” או משהו כמו “נפסיד 200 שקל” או “נעשה הפלה” או “נקבור את זה בחצר” או “מותר לאכול את זה אם לא עברו עשר שניות”. ברכיבה האחרונה, לא היה לנו רכב לווי וכשזה קורה, לא שואלים את עצמינו כאלה שאלות… כי התשובות עלולות לבאס. בסה”כ אנחנו מזיזים רגליים כדי להתקדם באותו הכביש עם אנשים שרק לוחצים על דוושה ומתקדמים פי 2 או 3 או 4 מאיתנו, אז מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? כלום! אנחנו ב Big long car-less highway מהפוסט הקודם ושום דבר לא יכול לפגוע בנו. ליתר בטחון אבל, נסע ממש ממש בזהירות…. או לפחות כך חשבנו.

הייתי בטוחה שאני אהיה הראשונה ליפול (האמת שנפלתי ברכיבה של בית אורן אבל זה היה פתאטי ולכן זה לא נחשב. הנפילה של בית אורן היית כל כך איטית שיכלת למצמץ מאה פעם ועדיין לא היית מפספס אותו. אם היו מצלמים אותי נופלת ומריצים ברוורס, אז היה נראה כאילו אני פשוט כמה מהאספלט ועולה על האופניים). בכל אופן אחד מחברינו לרכיבה שנסע אחריי הביא נפילה בכביש שנקרא לו 4′ (השם האמיתי שמור במערכת) ולהלן תקציר הארוע:

אני רכבתי
היה רמזור
כולם האטו
גם אני האטתי
מי שרכב מאחורי לא האט מספיק
הגלגל הקדמי שלו נגע בשלי
שמעתי את הנפילה
עצרתי בצד
באנו לעזור
הכל יצא בסדר

(אתם יכולים לנגב את הטיפה של זיעה שיש לכם על המצח.. עכשיו)

לקחים :

1. אם מחזיקים M&M בידיים הרבה זמן אז הצבע יורד על הידיים
2. צריך לרכב בקו ישר ולהאט ברמזורים
3. בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד ויחיד
4. כל מה שקורה ברכיבה משליכה על נתוני הבורסה של השבוע הקרב. אז פעם הבא שיש התרסקות…
5. כשמישהו נתקע בך מאחורה אז עדיף לא להגיד “תקעת אותי מאחורה” כי אז לא יקחו אותך ברצינות. למזלי , בעקבות כמה אירועי חוסר טקט שהיו לי בעבר, לא תשמעו אותי אומרת משפטים כאלה. אלא אם כן אני שוכחת (ראו את תחילת הפוסט)
6. אף אחת מהתשובות לא נכונות
7. כל התשובות נכונות

עכשיו שאנחנו מרוצים מהמסקנות, אפשר לעבור לעליה שבה התחרתי עם אלופת הארץ, נינה פקרמן. כשאני אומרת תחרות זה היה יותר כמו עזרה הדדית, וכשאני אומרת עזרה הדדית אני מתכוונת יותר לעזרה לנזקקים, וכשאני אומרת נזקקים אני כנראה מתכוונת לעצמי וכשאני אומרת אומרת.. טוב , הגזמתי. בקיצור, היית תחרות צמודה.
נינה נתנה לי כמה טיפים לגבי עליה (למרות שאני נולדתי בישראל אז אני לא צריכה את הטיפים האלה), אבל היא גם הביאה לי כמה טיפים לגבי העליה שממש עזרו לי וגם היא חסמה לי את הרוח והנחתה אותי לגבי ההילוכים. בסוף אני עוד יעקוף אותך נינה, גם אם זה בתור לקפה שבאמצע הדרך, אבל זה יקרה, סמנו את המילים שלי.

איך אפשר בלי… קומיקס!! (לחצו כדי לראות בגדול)

ועכשיו *drumroll* הנתונים :

תאריך : 19.1.2008
זמן : 3:40
מרחק : 101.6 ק”מ (שזה 85 ק”מ ב ‘קובית’)
מהירות ממוצעת : 29.5 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 57.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 88
קדנס מקסימלי : 156(זה הגיוני בכלל??? )
נתוני דופק (עם הערות, לחצו לקבלת התמונה המוגדלת) :