לילה לפני המירוץ יצאתי למסיבה וחזרתי הביתה ב 3:30 בבוקר. לא כיף לקום אחרי מספר שעות מועט של שינה בשביל מירוץ אבל אין ברירה. לא הייתי בטוחה שרציתי בכלל להשתתף אבל בכל זאת כבר שילמתי והיה לי טרמפ ו… איכשהו קמתי בסוף.

דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי זה ללכת לדוכן של פולאר (Polar) כי הסנסור של השעון לא עבד בריצות האחרונות וחשבתי שאולי משהו קרה לבטריה. החלפני בטריה וזה עדיין לא עזר. כמעט התחלתי לתלוש שערות כשהאיש בדוכן אמר שאני יכולה דרכו, עכשיו, לשלוח את הסנסור לתיקון!
כל כך שמחתי והוא אפילו הדגיש שהוא ידאג שזה יהיה מהיר וישלח אלי הביתה. כל הכבוד לפולאר!

המירוץ היה מירוץ שטח ממש ועוד לא יצא לי להתחרות בכזה מסלול. למרות שלקח לי 1:35 לסיים את המסלול , זה הרגיש כמו חמש דקות. אפשר לרוץ באיזי ולהסתכל על הפרות , על הפרחים ועל הציפורים וקצת על האבנים כי בכל זאת לא התחשק לי להפצע וגם כמובן , על האנשים. איזה סוג של אנשים עושים מירוצים כאלה? האם הם כמוני? אולי הם שונים ממני ובעתיד אני אהיה כמוהם?

למי אכפת בעצם… ברגע שהמחשבות האלה הציפו אותי כבר הגעתי לרפת וכל מה שחשבתי זה “מסריח פה… וואו , ממש מסריח… יש גם אנשים מסריחים אבל לא ככה… איך קיבוצניקים חיים עם הריח הזה? המולקולות של הסרחון בטח נכנסות לי לאף ולפה עכשיו… איכס…”

סוף סוף הגעתי לסיום והתענגתי על קערה של Fitness עם יוגורט ופירות שחילקו שם באיזור. בכלל כל המירוץ כלל הרבה מאד אוכל ושתייה (רגילה ואיזוטונית) בשביל כל הרצים ובשביל המקצים הארוכים בפרט. הארגון היה ‘בסדר’ אפשר לומר. זאת מכוון שהיה חץ אחד במסלול שנעבד וגרם לנו לתהות לאן לרוץ במשך דקה או שתיים. שנה הבאה – 30 ק”מ! ברוורס! בתחפושת של מיקי מאוס! על חד אופן!

לפני	אחרי

כל אישה, שמגיעה לגיל שבה היא קונה מעיל רוח, עוברת את אותה החוויה הקשה. מציגים בפניך שני מעילים – אחד תכלת יפה שמתאים בדיוק למכנס שקנית של אדידס, ואחד צהוב זוהר מזעזע שלובשים עובדי משרד התחבורה. מה עושים? דבר ראשון מודדים אבל התירוץ של ‘נמדוד ונראה איזה מידה אני’ זה דרך אחרת פשוט להגיד ‘זה מה שאני רוצה’ אז לא יכלתי סתם למדוד. בסוף, למרבה הצער, לקחתי את המעיל הזוהר. עכשיו אני בשלבי שכנוע עצמי שעשיתי את הבחירה הנכונה…. ואכן… עשיתי את הבחירה הנכונה.. זה הרבה יותר בטיחותי באופניים….

הרכיבה! אני הצטרפתי מצומת רעננה אז רכבתי קצת פחות מהקבוצה (שקוראים לה רכבת הכחול לבן מסתבר). לקח לי קצת זמן בהתחלה השניה ללחוץ על השעון אז כנראה שהזמנים האמיתיים היו קצת יותר אבל לפי החישובים שלי ושל ה CS200 , הרכיבה היית 4:28 ורכבתי 88.1 ק”מ. כולם רכבו 115ק”מ אז אולי אני קצת מתחרטת שלא התחלתי עם כולם במחלף הכפר הירוק אבל לא נורא.

אני ממש מרגישה שהשתפרתי. אני חושבת שהרגליים שלי התחזקו ואני חושבת שאני מושכת יותר… את הרגליים. ברכיבה הקודמת היו כמה בנות שהצטרפו לרכבת ואחת שאלה אותי אם אני ‘מתחילה’ וכשאמרתי לה שכן אז היא אמרה שרואים! ממש חוצפנית אבל לא נורא, והחלטתי בגללה לשנות הרגלים. היא אמרה שאני לא מושכת מספיק… היא עוד תראה.

עוד שינוי משמעותי אצלי זה ההצבעה על פגרים ובורים באדמה. למי שלא יודע, כשרוכבים ממש צמוד אז אם מישהו מקדימה רואה משהו כמו בור או פגר או זכוכית או כל דבר אחר מזיק, הוא מצביע עליו. מי שרואה מישהו מצביע, גם מצביע. אם הבן אדם האחרון בהכחשה אז גם הוא מצביע והנהג המלווה כנראה מגחך.
בהתחלה היו מצביעים על משהו והייתי סוטה מהר ברגע האחרון. אחר כך הבנתי את העניין וכשהצביעו על משהו, הקפדתי לזוז כדי לא להיכנס בזה. עכשיו, אני אפילו גם מצביעה בשביל אלא שאחרי (ואפילו היו אנשים מאחורי). אמנם זה קצת מוציא אותי משווי משקל אבל אני מקווה שזה יסתדר עד הפעם הבאה.

עצרנו, כמובן, לשתות קפה. המלצרית עזרה לנו לדמיין איך העולם יראה בהילוך איטי אבל הקפה היה די טעים. באמת מזל שאנחנו בארץ ישראל. אני יודעת שקובי (המארגן המופלא של הרכיבות) נהנה מהנופים ומהחברה וכמובן שגם אני אבל… אם היינו רוכבים ככה בארה”ב ומגיעים לבית קפה נידח… לא היינו מקבלים אספרססו טעים בחייים! באמת בשביל זה צריך להעריך את המדינה שלנו – ארץ זבת חלב, דבש ואספרססו.

ראו את הנתונים. יש פה גם נתונים מה CS200 וגם מה RS800 (ככה יקראו לילדים שלי)

מסלול הלוך : צומת רעננה -> פרדסיה -> מזרח לישובי השרון -> ניצנה עוז -> להבות חביבה -> כרכור
מסלול חזור : דרך פול ים -> חדרה -> מעבורות -> צומת רעננה

זמן : 1:52
מרחק : 49.4 ק”מ
מהירות ממוצעת : 30.3 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 50.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 92

זמן : 2:36
מרחק : 38.7 ק”מ
מהירות ממוצעת : 26.4 ק”מש
מהירות מקסימלית : 42.2 קמ”ש
קדנס ממוצע : 96

סה”כ : 4:28
מרחק כולל : 88.1 ק”מ

דפקים – (לחצו על התמונה כדי לראות פירוט)