In Anatshell » שוונג http://www.anatkramer.com/InAnatshell My adventures Sun, 10 Jan 2010 15:07:00 +0000 http://wordpress.org/?v=2.9.1 en hourly 1 טריאתלון אולימפי שני, מקום שני, וגביע של מקום שני שני http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%99-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%92%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%a9%d7%9c http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%99-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%92%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%a9%d7%9c#comments Sat, 28 Jun 2008 21:37:18 +0000 admin http://www.anatkramer.com/DwAnatKramer/blog/?p=179 אם ראיתם פעם Looney Tunes , אתם מכירים את הנפילה הסטנדרטית. הזאב (Wile E. Coyote) רודף אחרי הציפור (Road Runner) ובשלב כלשהו בזמן המרדף, ה Coyote נופל… ונופל ונופל ונופל. בדיוק ככה הרגשתי ביום לפני טריאתלון תל-אביב. אחרי 3 פנימיות, 2 נסיעות לכפר-סבא ובחזרה לרעננה, ונינה פקרמן שהצילה אותי, הפסקתי ליפול ויכולתי שוב להמשיך לרדוף אחרי Road Runner (‘מיפ מיפ’).

נתחיל בקליפ קצר להמחשה :

התכנון היה כרגיל ביום לפני התחרות: לקום מוקדם ביום שישי, להירגע כל היום, להתארגן לתחרות, לאכול ארוחת ערב טובה של פסטה בסביבות 7 ולהיות במצב מאוזן בסביבות עשר בלילה. במצב הזה אני אמורה לקום כמו גדולה מוקדם בבוקר, לשרוק לצלילי השירים ברדיו ולהפציץ בתחרות. מיותר לומר שזה לא ממש קרה.

חזרתי עם האופניים מהחנות אחרי שהייתי משוכנעת שהם כשירות לתחרות. ליתר בטחון, עשיתי אתם סיבוב והכנסתי קצת אויר לגלגלים. פתאום שמעתי פיצוץ! הלכה הפנימית החדשה וישר הלכתי להביא אחת חדשה (לא נורא). אחרי שהחלפתי אותה, גיליתי שיש חור בפנימית החדשה… מוזר… ניסיתי שוב.. עוד חור והפעם לא נשארו פנימיות. הפרצוף שלי נהיה חם והכפות ידיים שלי התחילו לדמוע… אפילו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת בלבד – שיט.

האצבעות שלי אוטומטית התקשרו לקובי (המסטר של קבוצת הרכיבה IWCC)וניסיתי בטון רגוע להסביר לו שיש לי מצב חירום (היה כבר 7 בערב). הוא היה בדרך לתחרות אופניים אז התקשרתי לנינה ואפילו קפצתי אליה לכפר-סבא. היא הכניסה לי פנימית חדשה והזמינה את מתקן האופניים האישי שלה כדי שיעזור. כבר 8 בערב אבל לפחות יש לי אוויר בגלגל ואני יכולה להיות רגועה.

הגעתי הביתה, נגעתי בגלגל ו… אין אוויר. עוד הפעם נהייה לי חם והתחלתי לתהות איך היום המושלם והתכניות המושלמות שלי כל כך השתבשו. שוב התקשרתי לנינה והפעם קפצתי למתקן האופניים האישי שלה (עוד הפעם נסיעה לכפר-סבא). הוא הדביק טייפ על הפנים של הגלגל עצמו ושוב שם פנימית חדשה. תוך כדי בדיקה מתמדת של הגלגל, הגעתי הביתה… והשעה היית כבר 10 בלילה. הפסטה חיכתה לי אבל היין היה הרבה יותר מפתה כדי להרגיע את הלחץ. ב 11:20 הייתי במטה – Crisis Averted

התחרות

התארגנתי בשטח החלפה ושוב כדרך פלא, התחרות התחילה. השחיה לקחה לי 32 דקות, האופניים לקח 1:05 והריצה בסוף 53 דקות – סה”כ 2:31. מקום 101 סה”כ ומקום שני בקטגוריה!

ה Aerobar החדש שלי היה מדהים והעובדה שהיה מותר דרפטינג הקלה עלי מאד ברכיבה. מצאתי לעצמי קבוצה של גברים שרכבו ביחד איתי כמעט כל הדרך. אפשר לומר שתרמתי מאד לדבוקה שנוצרה ובסיבוב האחרון אפילו התפצלתי מהם. הבטתי לאחור וראיתי שהם כבר נפלו ממני. העזרה שקיבלתי השאירה לי כוחות לריצה שממנה מאד חששתי. מצוידת בכדורים נגד דלקת וטייפינג יפני בצבע ורוד זוהר, יצאתי לריצה. בריצה אפשר לומר שהיה… חם. היה לי קצת קשה מכוון שלא רצתי כבר יותר משבוע אבל איכשהו הגעתי לקו סיום. בדרך עקפתי מישהי בקבוצת גיל שלי אז מאד שמחתי כי ידעתי שאני צריכה לעקוף שתיים כדי להיות במקום שלישי. בסיום, הקבוצת רכיבה דיסקסה על התחרות ונרגענו קצת. לאחר מכן, הופתעתי לגלות שאני בעצם מקום שני!! גם עכשיו האוצר מילים שלי התדרדר למילה אחת – Woo Hoo!! טוב , זה שתי מילים… טוב, הם לא מילים… אל תהיו קטנוניים.

טריאתלון הבא כנראה יהיה רק ב 17 לאוגוסט בארה”ב.
טריאתלון בשם North East Maryland Triathlon


תודות
נינה – את כרישה, ואת הצלת אותי לגמרי… I owe you big time
בועז – תודה שנשארת לטקס ועל התמונות המדהימות שצילמת… מאד יצירתי.
רקפת – כל הכבוד על הספרינט! אני מקדישה לך את העור המתקלף שיהיה לי בעוד שבוע בגלל שחיכיתי בשמש עד שתסיימי :) סתם , היית גדולה.
כל קבוצת הרכיבה – אין מה לומר. בזכותכם לא רכבתי כמו טריאתלטית אלא כמו רוכבת אופניים לכל דבר.

]]> http://www.anatkramer.com/InAnatshell/%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%99-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%92%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%a9%d7%9c/feed 5 sheee-E-C-T-C-א http://www.anatkramer.com/InAnatshell/sheee-e-c-t-c-%d7%90 http://www.anatkramer.com/InAnatshell/sheee-e-c-t-c-%d7%90#comments Sun, 09 Mar 2008 13:48:07 +0000 admin http://www.anatkramer.com/DwAnatKramer/blog/?p=86 Kfar Sava race עשיתי שיא אישי ב 10 ק”מ במירוץ כפר סבא (ראשון למרץ ) בתוצאה של 51:36!
סוף סוף שיפור משמעותי בתוצאה. לפני כן התוצאה הטובה ביותר שלי היית בתל-אביב כשרצתי 10 ק”מ ב 53:07. מכאן אפשר רק לרדת :)

(זה אחד הסיטואציות שבו המשפט הזה נשמע טוב)

יש לי רק מסקנה אחת במירוץ הזה.
בדרך כלל האסטרטגיה היא מציאת בן אדם מסויים (נקרא לו ‘פייסי’) שנמצא בקצב שלי ואני מנסה לעקוב אחריו. כל עוד הגודל שלו לא משתנה, כנראה שמצבי טוב. אם פייסי נהיה איטי , אני מוצאת את הפייסי הבא וכך הלאה עד סיום המירוץ. אני חושבת שבזמן המירוץ הזה, פייסי שכב בשמש במדינה אקזוטית , עם כמה בנות שהאכילו אותו ענבים כשהוא על ערסל ובדיוק סיים ספר טוב. בטח גם נגמר לו השייק אננס והוא מבקש אחד חדש… ונשאר רק קוקוס… באסה…
בכל אופן , לא מצאתי אותו ונאלצתי למצוא טכניקה חלופית. שמתי לב שהרבה פעמים אני מסתכלת על הכביש ולא ישר או למעלה. החלטתי להפסיק להסתכל על הכביש ולהתחיל להסתכל קדימה במקום. אני חושבת שזה הצליח לא רע כי יכלתי להתרכז ב “להגיע” במקום להתרכז ב “לרוץ” ואולי כשפייסי יחזור, אני אשלב את שני הטכניקות. תזכרו ששמעתם את זה כאן קודם!

בנוסף , ה”רץ המצלם” (self explanitory) , צילם אותי ורשם עליו בטור שלו בשוונג!
הוא צילם אותי גם במירוץ חולון וחשבתי ששווה להזכיר לו את זה. נתראה במירוץ הבא “רץ מצלם!”! אני צריכה למצוא לעצמי גם שם כזה…
לחצו על התמונה להגיע לכתבה.
Ratz Metzalem

קו סיום -
Kfar Sava race

]]> http://www.anatkramer.com/InAnatshell/sheee-e-c-t-c-%d7%90/feed 2