View Larger Map

The marathon expo was a bit disappointing after having seen the Chicago Marathon expo. In the Chicago expo I felt like all of the running stores, sports nutrition companies and orthopedic practices in Chicago set up shop in one place. I was like a kid in a candy store. I did manage, however, to buy something at the DC expo. It was a strap for holding energy gels which had proven quite useful during the race. (http://www.ifitnessinc.com/)

There was a booth promoting peanuts. A woman came over to me and said “Do you want some peanuts?”. I said “sure, what are you selling?”. She said “Nothing, we are just promoting peanuts”. Why do peanuts need promoting? Sun-dried tomatoes need promoting! People don’t realize the diversity – put them in salads , on a sandwich with tuna and cheese, on top of Feta cheese…. Not enough people know the uses and its a shame. (Whatever, More for me…)

Nutrition (from SportQuest)

My nutrition was all planned out (thanks coach!). The day before, I was to take my regular 4 Recover Amino Power pills , 4 Calplex, and an antioxidant in addition to two Thermolytes. On the day of the race I needed to take 3 Recovery Amino Power pills, 3 VO2Max Pills, Carbo-Pro and 2 Thermolyte pills. I’m not sure the exact effect that these pills have but they couldn’t hurt, right? As for regular food, I had something regular for breakfast, a LARA bar an hour before and a bagel afterwards.

Clothes

I love my cw-x tights to the sky (and back). I own the CW-X Insulator Expert which keep my muscles and knees in place while I run. They are a bit pricy but you really only need two pairs – one for cold and one for hot.

The Race

I took the metro into the city. The metro started operating at 5AM which was two hours earlier than usual to accommodate the runners. It was strange being on the metro when every single person was a runner. We were all sitting on the train eating energy bars and pinning bibs to running shirts. Some people looked relaxed and others seemed more excited. Some wore special t-shirts that they had made for the event, some were obviously relatives, some were accompanied with spectators and some were alone listening to music. When we arrived, I wasn’t particularly eager to head out into the cold. It was around 30F when I left the house and I knew that it wasn’t much warmer an hour later.

I dropped my stuff off at the bag check and ran over to the armory where people were relaxing before the race. At least it was warmer over there and I could procrastinate for a little bit. It actually felt a little bit like the army – people sitting a huge hanger waiting for something to happen. Finally, we left the hanger, I ran a bit as a warmup that didn’t warm me up, heard the national anthem, and started the race.
I set my polar in the following way : 40 minutes between 6.0-6.5mph, next 40 minutes 6.5-7.0mph and the rest 7.0mph and up. In retrospect, I should have done these splits by distance and not by time since the fastest speed had the least amount of time. While I ran, whenever I was going to fast, I head a fast beeping sound and when I was going too slow I heard a slow beeping sound. This way I could really pace myself the way I wanted to. Two people asked me if I was about to explode but other than that, the beeping was really helpful.

I felt good the entire race and gave one last push towards the last few miles. At the end, during the marathon/half marathon split, some marathon runners jokingly yelled hate words toward the half marathoners. It is kind of cruel to have the split right back at the finish line. Seeing the end of the race at the half way point must be annoying. After arriving at the finish line, I grabbed a silver thing to cover myself, had an ‘everything bagel’… yummm…

Heart Rate & Altitude & Pace

Photos

Coming soon…

לילה לפני המירוץ יצאתי למסיבה וחזרתי הביתה ב 3:30 בבוקר. לא כיף לקום אחרי מספר שעות מועט של שינה בשביל מירוץ אבל אין ברירה. לא הייתי בטוחה שרציתי בכלל להשתתף אבל בכל זאת כבר שילמתי והיה לי טרמפ ו… איכשהו קמתי בסוף.

דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי זה ללכת לדוכן של פולאר (Polar) כי הסנסור של השעון לא עבד בריצות האחרונות וחשבתי שאולי משהו קרה לבטריה. החלפני בטריה וזה עדיין לא עזר. כמעט התחלתי לתלוש שערות כשהאיש בדוכן אמר שאני יכולה דרכו, עכשיו, לשלוח את הסנסור לתיקון!
כל כך שמחתי והוא אפילו הדגיש שהוא ידאג שזה יהיה מהיר וישלח אלי הביתה. כל הכבוד לפולאר!

המירוץ היה מירוץ שטח ממש ועוד לא יצא לי להתחרות בכזה מסלול. למרות שלקח לי 1:35 לסיים את המסלול , זה הרגיש כמו חמש דקות. אפשר לרוץ באיזי ולהסתכל על הפרות , על הפרחים ועל הציפורים וקצת על האבנים כי בכל זאת לא התחשק לי להפצע וגם כמובן , על האנשים. איזה סוג של אנשים עושים מירוצים כאלה? האם הם כמוני? אולי הם שונים ממני ובעתיד אני אהיה כמוהם?

למי אכפת בעצם… ברגע שהמחשבות האלה הציפו אותי כבר הגעתי לרפת וכל מה שחשבתי זה “מסריח פה… וואו , ממש מסריח… יש גם אנשים מסריחים אבל לא ככה… איך קיבוצניקים חיים עם הריח הזה? המולקולות של הסרחון בטח נכנסות לי לאף ולפה עכשיו… איכס…”

סוף סוף הגעתי לסיום והתענגתי על קערה של Fitness עם יוגורט ופירות שחילקו שם באיזור. בכלל כל המירוץ כלל הרבה מאד אוכל ושתייה (רגילה ואיזוטונית) בשביל כל הרצים ובשביל המקצים הארוכים בפרט. הארגון היה ‘בסדר’ אפשר לומר. זאת מכוון שהיה חץ אחד במסלול שנעבד וגרם לנו לתהות לאן לרוץ במשך דקה או שתיים. שנה הבאה – 30 ק”מ! ברוורס! בתחפושת של מיקי מאוס! על חד אופן!

לפני	אחרי

לא הטענתי את הבטריה של המצלמה. מה לעשות? אני שכחתי. אין לזה פתרון. כל מה שאפשר לעשות זה לנסות לזכור פעם הבאה אבל אם שכחת לנסות לזכור אז גם זה לא שווה כלום. לכן , לשכוח זה תירוץ ליגיטימי לחלוטין… מש”ל.

בכל מקרה הקבוצה שלי הם רוכבים מנוסים שרוכבים כבר שנים ולאף אחד לא היית מצלמה וגם לאף אחד לא הציק אבל… פתאום כולם רוצים מצלמה ובלוג ו… בידור! אין בעיה, אז הפעם יש קומיקס (שצולם בפלאפון) וגם כמה תובנות כמובן.

תמיד במצבים מסויימים , אנחנו נוטים לחשוב “מה הדבר הכיייי נורא שיכול לקרות?”. בדרך כלל התשובה היא “נעשה מועד ב” או משהו כמו “נפסיד 200 שקל” או “נעשה הפלה” או “נקבור את זה בחצר” או “מותר לאכול את זה אם לא עברו עשר שניות”. ברכיבה האחרונה, לא היה לנו רכב לווי וכשזה קורה, לא שואלים את עצמינו כאלה שאלות… כי התשובות עלולות לבאס. בסה”כ אנחנו מזיזים רגליים כדי להתקדם באותו הכביש עם אנשים שרק לוחצים על דוושה ומתקדמים פי 2 או 3 או 4 מאיתנו, אז מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? כלום! אנחנו ב Big long car-less highway מהפוסט הקודם ושום דבר לא יכול לפגוע בנו. ליתר בטחון אבל, נסע ממש ממש בזהירות…. או לפחות כך חשבנו.

הייתי בטוחה שאני אהיה הראשונה ליפול (האמת שנפלתי ברכיבה של בית אורן אבל זה היה פתאטי ולכן זה לא נחשב. הנפילה של בית אורן היית כל כך איטית שיכלת למצמץ מאה פעם ועדיין לא היית מפספס אותו. אם היו מצלמים אותי נופלת ומריצים ברוורס, אז היה נראה כאילו אני פשוט כמה מהאספלט ועולה על האופניים). בכל אופן אחד מחברינו לרכיבה שנסע אחריי הביא נפילה בכביש שנקרא לו 4′ (השם האמיתי שמור במערכת) ולהלן תקציר הארוע:

אני רכבתי
היה רמזור
כולם האטו
גם אני האטתי
מי שרכב מאחורי לא האט מספיק
הגלגל הקדמי שלו נגע בשלי
שמעתי את הנפילה
עצרתי בצד
באנו לעזור
הכל יצא בסדר

(אתם יכולים לנגב את הטיפה של זיעה שיש לכם על המצח.. עכשיו)

לקחים :

1. אם מחזיקים M&M בידיים הרבה זמן אז הצבע יורד על הידיים
2. צריך לרכב בקו ישר ולהאט ברמזורים
3. בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד ויחיד
4. כל מה שקורה ברכיבה משליכה על נתוני הבורסה של השבוע הקרב. אז פעם הבא שיש התרסקות…
5. כשמישהו נתקע בך מאחורה אז עדיף לא להגיד “תקעת אותי מאחורה” כי אז לא יקחו אותך ברצינות. למזלי , בעקבות כמה אירועי חוסר טקט שהיו לי בעבר, לא תשמעו אותי אומרת משפטים כאלה. אלא אם כן אני שוכחת (ראו את תחילת הפוסט)
6. אף אחת מהתשובות לא נכונות
7. כל התשובות נכונות

עכשיו שאנחנו מרוצים מהמסקנות, אפשר לעבור לעליה שבה התחרתי עם אלופת הארץ, נינה פקרמן. כשאני אומרת תחרות זה היה יותר כמו עזרה הדדית, וכשאני אומרת עזרה הדדית אני מתכוונת יותר לעזרה לנזקקים, וכשאני אומרת נזקקים אני כנראה מתכוונת לעצמי וכשאני אומרת אומרת.. טוב , הגזמתי. בקיצור, היית תחרות צמודה.
נינה נתנה לי כמה טיפים לגבי עליה (למרות שאני נולדתי בישראל אז אני לא צריכה את הטיפים האלה), אבל היא גם הביאה לי כמה טיפים לגבי העליה שממש עזרו לי וגם היא חסמה לי את הרוח והנחתה אותי לגבי ההילוכים. בסוף אני עוד יעקוף אותך נינה, גם אם זה בתור לקפה שבאמצע הדרך, אבל זה יקרה, סמנו את המילים שלי.

איך אפשר בלי… קומיקס!! (לחצו כדי לראות בגדול)

ועכשיו *drumroll* הנתונים :

תאריך : 19.1.2008
זמן : 3:40
מרחק : 101.6 ק”מ (שזה 85 ק”מ ב ‘קובית’)
מהירות ממוצעת : 29.5 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 57.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 88
קדנס מקסימלי : 156(זה הגיוני בכלל??? )
נתוני דופק (עם הערות, לחצו לקבלת התמונה המוגדלת) :

כל אישה, שמגיעה לגיל שבה היא קונה מעיל רוח, עוברת את אותה החוויה הקשה. מציגים בפניך שני מעילים – אחד תכלת יפה שמתאים בדיוק למכנס שקנית של אדידס, ואחד צהוב זוהר מזעזע שלובשים עובדי משרד התחבורה. מה עושים? דבר ראשון מודדים אבל התירוץ של ‘נמדוד ונראה איזה מידה אני’ זה דרך אחרת פשוט להגיד ‘זה מה שאני רוצה’ אז לא יכלתי סתם למדוד. בסוף, למרבה הצער, לקחתי את המעיל הזוהר. עכשיו אני בשלבי שכנוע עצמי שעשיתי את הבחירה הנכונה…. ואכן… עשיתי את הבחירה הנכונה.. זה הרבה יותר בטיחותי באופניים….

הרכיבה! אני הצטרפתי מצומת רעננה אז רכבתי קצת פחות מהקבוצה (שקוראים לה רכבת הכחול לבן מסתבר). לקח לי קצת זמן בהתחלה השניה ללחוץ על השעון אז כנראה שהזמנים האמיתיים היו קצת יותר אבל לפי החישובים שלי ושל ה CS200 , הרכיבה היית 4:28 ורכבתי 88.1 ק”מ. כולם רכבו 115ק”מ אז אולי אני קצת מתחרטת שלא התחלתי עם כולם במחלף הכפר הירוק אבל לא נורא.

אני ממש מרגישה שהשתפרתי. אני חושבת שהרגליים שלי התחזקו ואני חושבת שאני מושכת יותר… את הרגליים. ברכיבה הקודמת היו כמה בנות שהצטרפו לרכבת ואחת שאלה אותי אם אני ‘מתחילה’ וכשאמרתי לה שכן אז היא אמרה שרואים! ממש חוצפנית אבל לא נורא, והחלטתי בגללה לשנות הרגלים. היא אמרה שאני לא מושכת מספיק… היא עוד תראה.

עוד שינוי משמעותי אצלי זה ההצבעה על פגרים ובורים באדמה. למי שלא יודע, כשרוכבים ממש צמוד אז אם מישהו מקדימה רואה משהו כמו בור או פגר או זכוכית או כל דבר אחר מזיק, הוא מצביע עליו. מי שרואה מישהו מצביע, גם מצביע. אם הבן אדם האחרון בהכחשה אז גם הוא מצביע והנהג המלווה כנראה מגחך.
בהתחלה היו מצביעים על משהו והייתי סוטה מהר ברגע האחרון. אחר כך הבנתי את העניין וכשהצביעו על משהו, הקפדתי לזוז כדי לא להיכנס בזה. עכשיו, אני אפילו גם מצביעה בשביל אלא שאחרי (ואפילו היו אנשים מאחורי). אמנם זה קצת מוציא אותי משווי משקל אבל אני מקווה שזה יסתדר עד הפעם הבאה.

עצרנו, כמובן, לשתות קפה. המלצרית עזרה לנו לדמיין איך העולם יראה בהילוך איטי אבל הקפה היה די טעים. באמת מזל שאנחנו בארץ ישראל. אני יודעת שקובי (המארגן המופלא של הרכיבות) נהנה מהנופים ומהחברה וכמובן שגם אני אבל… אם היינו רוכבים ככה בארה”ב ומגיעים לבית קפה נידח… לא היינו מקבלים אספרססו טעים בחייים! באמת בשביל זה צריך להעריך את המדינה שלנו – ארץ זבת חלב, דבש ואספרססו.

ראו את הנתונים. יש פה גם נתונים מה CS200 וגם מה RS800 (ככה יקראו לילדים שלי)

מסלול הלוך : צומת רעננה -> פרדסיה -> מזרח לישובי השרון -> ניצנה עוז -> להבות חביבה -> כרכור
מסלול חזור : דרך פול ים -> חדרה -> מעבורות -> צומת רעננה

זמן : 1:52
מרחק : 49.4 ק”מ
מהירות ממוצעת : 30.3 קמ”ש
מהירות מקסימלית : 50.4 קמ”ש
קדנס ממוצע : 92

זמן : 2:36
מרחק : 38.7 ק”מ
מהירות ממוצעת : 26.4 ק”מש
מהירות מקסימלית : 42.2 קמ”ש
קדנס ממוצע : 96

סה”כ : 4:28
מרחק כולל : 88.1 ק”מ

דפקים – (לחצו על התמונה כדי לראות פירוט)