‘Time Trial קבוצתי’ בלי ה’קבוצתי’
יש אנשים שתמיד מצטיינים בכל מקום ותחום שהם נמצאים (הם גם אנשים רזים ויפים כמובן). אפשר להציב אותם בכל מקום ומהרגע הראשון, הם יתמזגו עם הסביבה ועם המצב הנתון ויצליחו בגדול. לצערי, אני לא נמנית מבין האנשים האלה ולשמחתי, אני לא מפחדת מהמצבים בהם אני לא מוצאת את מקומי. יש לי יכולת בלתי רגילה, כל פעם מחדש, לנסות דברים חדשים בלי לדעת מה מצפה לי (לטוב ולרע). אתמול היית לי חוויה כזאת. תחרות האופניים הראשונה שלי מבאר שבע לאשקלון. המסקנה העיקרית מהיום הזה : Good thing I didn’t quit my day job…
כמו כל יום קמתי ב 4 לפנות בוקר. רק שהפעם, במקום להתהפך ולחזור לישון, קמתי. קמתי, הכנתי קפה, שמתי את האופניים ברכב ויצאתי, ביחד עם ‘ירון 2′ לאשקלון (אין כמו אשקלון לפני זריחה). שם שמנו את האופניים באוטובוס ונסענו עם כל הקבוצה היפה שלנו לבאר שבע.
מה אתם חושבים: אשקלון נשמע כמו שם של ארטיק, לא?
כשהגענו לבאר שבע, התארגנו. ‘ירון 2′ הלך להתרוקן 5321 פעמים לפני התחרות בזמן שאנחנו חיכינו בחום מול קו הזינוק. בינתיים, אנשים חשובים הספיקו להגיד דברים לא מעניינים וגם להעביר לנו תדרוך בנוגע למסלול. את אחראית האירוע הציגו בטעות בתור אחראית על שנות השישים במקום אחראית על 60 שנה לישראל. אם היה לה Tie dye במקום מדים, אולי דווקא היה מתאים לה.
הזינוק היה בירידה ודיוושנו דרך באר שבע במהירות שאליה לא כל כך ציפיתי. מהר מאד התנתקתי מהקבוצה והם דהרו קדימה בלעדי. קובי ניסה להביא אותי קדימה אבל בלי חימום אני כמו סמרטוט עם רגליים. מאותו הרגע נהייתי טרמפיסטית התחרות. הבעיה היא שהקבוצה שלי היא כל כך מהירה שכאשר הצטרפתי לקבוצות אחרות, הרגשתי שאני יכולה לעשות הרבה יותר. ברגע שהתנתקתי מהם ועקפתי אז התעייפתי והם עקפו אותי. רוב הזמן רכבתי מול הרוח וזה היה לא פשוט בכלל.
במהלך הדרך עברנו בשדרות. דווקא אם כל תושבי שדרות היו רוכבי אופניים, יכולתי להבין למה הם רוצים לגור שם. זה היה קטע הרכיבה שממנו הכי נהניתי – קצת עליות, קצת ירידות ונוף מאד יפה. המסלול בכלל היה מאד נחמד רק חבל שלא היה לי קצת מוזיקת רקע…
הנה הלקחים שלמדתי מהתחרות:
- צריך לפתוח מהר. מתאמצים בהתחלה כדי לתפוס מקום ואז דוהרים עם הקבוצה
-
זה שהתחזקתי לא אומר שאני חזקה. היו שם בנות שרכבו ברמה מאד גבוהה ואני לא מגיעה לקרסוליים שלהם. עם כל זאת, אני מבינה שיש לי הרבה מזל שאני נמצאת בקבוצה שלי ולא בשום קבוצה אחרת. אולי ההרגשה הבודדה שהייתה לי בתחרות היית פשוט נבעה מתוך געגוע לקבוצה. אני חושבת שאני בן אדם יחסית אינטליגנט אבל ‘ירון 1′ אמר לי משהו חכם שלא הצלחתי להגיע אליו בכוחות עצמי. הוא אמר “את רוכבת עם 4 גברים ואלופת ישראל, למה ציפית?”. איך אני לא חשבתי על זה?
בסופו של דבר, אני מאד שמחה שהשתתפתי בתחרות ואם יהיה לי הזדמנות להשתתף שוב, אני יעשה זאת בלי להסס. למרות ש’ירון 1′ צודק, אני מעדיפה להישאר עם שאיפות גדולות, הצלחות גדולות ואכזבות גדולות כל פעם מחדש כי רק ככה הספורט נשאר מעניין.
Popularity: 6% [?]
April 22, 2008 9:30 pm 7 Comments
Other Links to this Post
RSS feed for comments on this post. TrackBack URI
Subscribe
By yaron 19c, April 22, 2008 @ 10:11 pm
ענת חמודה שלי
את לפחות חזקה בטירוף מבחינה מנטלית ככה שבאמת לא משנה אם את רוכבת עם אלופת ישראל או 4 גברים..אני כל תחרות ריצה אומר לעצמי ..”טוב אני לא אתיופי אז אין לי למה לצפות” אבל הרי אנחנו עושים את הספורט השרוט הזה בשביל מטרות אחרות לגמרי. הווינריות תבוא במצבים הנכונים ועימה גם הרציונליות..
תשאלי את קובי או את נינה עצמה פעם איך היא התחילה. המשך הסיפור מיותר.
By קובי, April 22, 2008 @ 10:22 pm
אחד הפוסטים שהכי עשו לי את זה! והוא מסביר למה אני כ”כ גאה בכך שאת אתנו בקבוצה, לקחת את החוויה מהמקום הנכון אל המקום הכי נכון! , לומדים, מפיקים לקחים וממשיכים, לא ניכנעים ולא מתרצים, פשוט גדולה שבא לי לצעוק : “ענת תעשי לנו קמפניולו”…
התמונה שנתת לה כותרת cool people
ראויה גם לכותרת “מסיבת הגרנולה הדולה”!! ואשקלון נראית לפחות כמו סנטה ברברה בתמונות המזכרת הנהדרות
תתכונני למצגת ידיעת הארץ תוך כדי הטיפוס בשבת
By קובי, April 22, 2008 @ 10:24 pm
מסיבת הגרנולה הגדולה כמובן
By קובי, April 22, 2008 @ 10:26 pm
אמממ ירון 19סי, שאספר כאן לכולם מי מחריש ריצות בפארק ככה סתאם באמצע החגים?
By יאיר, April 23, 2008 @ 9:06 am
אומנם אני לא חבר בקבוצה (ותודה לקובי על ההצעה) אבל ישבתי ברכב הליווי שלכם וראיתי את הדברים מהצד (מתנצל אם התמונות לא יצאו משהו). כל הכבוד לכולכם על המאמץ שהושקע שם. גם לחבר’ה שנלחמו בחוד, גם לקובי ולרוכב הנוסף שהתארגנו ונלחמו עם קבוצת הגישור ובייחוד לך ענת על ההשקעה וההתמדה שברכיבה כזו מול הרוח ובלי יתר החברים. מזכיר לי את תשובתו של ארמסטרונג לשאלה על הכוחות המנטאליים הדרושים ברכיבה לבד בטיפוסים מטורפים “הכאב הוא רגעי, הכניעה ניצחית”.
By ענת, April 23, 2008 @ 9:14 am
אני כבר מטעינה את המצלמה ליום שבת! קובי, אני מצפה שתדע את כל שמות הפרחים בדרך. יש עוד קופסה שלמה של גרנולה מבית Mama Kramer שאנחנו צריכים לזלול בדרך. עקב שייט תענוגות באירופה, לא יהיה גרנולה במשך 5 שבועות לאחר מכן אז תהנו כל עוד אפשר!! אני מוכנה לנסות את מזלי בהכנה אבל אני לא לוקחת אחריות לתוצאות…
By cobra_1, April 23, 2008 @ 10:00 am
יאיר אל תצטנע: התמונות בתנועה הן טובות ומייצגות הרבה מהחוויה וההצעה עדיין בתוקף: בוא לרכוב אתנו כי אנחנו קבוצה תומכת ומפרגנת למי שאוהב את הספורט הזה +מיסגרת חברתית איכותית, ויפה שעה קודם